שלבקת חוגרת מתרחשת עקב הידבקות בוירוס הגורם לאבעבועות רוח. לאחר ההידבקות, הוירוס נמצא רדום בתאי עצב בגופנו והוא עלול להתפרץ שנים רבות לאחר מכן ולהופיע כנגעים על גופנו המלווים בכאבים חזקים מאוד עם סיכון לכאב עצבי כרוני. הסיכון קיים בעיקר אצל אלו שחלו באבעבועות רוח בהגיעם לגיל 50+ (ועל כן יש חיסון נגד שלבקת חוגרת). בנוסף, ישנו סיכון הקיים גם אצל ילדים שחלו באבעבועות רוח – הם גם יכולים לחלות בשלבקת חוגרת.
המחקר מומן על ידי ה-CDC ומטרתו הייתה לבחון האם החיסון נגד אבעבועות רוח גורם גם לירידה של מקרי השלבקת חוגרת אצל ילדים מלבד אבעבועות רוח. המחקר בוצע על ידי חוקרים בראשות ד"ר Sheila Weinmann. החוקרים סרקו תיקים רפואיים אלקטרונים של יותר מ-6.3 מיליון ילדים בין השנים 2003 עד 2014 והם שילבו נתונים מ-6 מקורות מידע של ארגוני בריאות שונים בארה"ב. כ-50% מהילדים במאגרי המידע חוסנו לעומת כ-50% שלא חוסנו.
החוקרים ראו את הנתונים הבאים:
- במשך פרק הזמן של 12 שנים, הייתה ירידה של כ-72% בהופעה של שלבקת חוגרת בהתאמה לעלייה במספר המחוסנים נגד אבעבועות רוח.
- היו 78% פחות מקרים של שלבקת חוגרת אצל מחוסנים בהשוואה ללא מחוסנים.
- אצל ילדים שלא היו יכולים להתחסן נגד אבעבועות רוח עקב היותם מדוכאי חיסון, היה סיכון גבוה יותר לחלות בשלבקת חוגרת בסדר גודל של כפי 5 עד 6 יותר מאשר ילדים לא מחוסנים שהיו ללא דיכוי חיסוני.
- ככל שהתחסנו יותר ויותר נגד המחלה במשך השנים, כף הייתה ירידה בהופעה של שלבקת חוגרת גם אצל הלא מחוסנים.
- ילדים שקיבלו 2 מנות חיסון היו המוגנים ביותר מפני הופעה של שלבקת חוגרת.
 |
| בתמונה: אחד מהגרפים במחקר שמראה את ההבדל העצום בין מחוסנים ללא מחוסנים בהופעה של שלבקת חוגרת אצל ילדים מגילאים 0 עד 17 שנים |
בלוג מבוסס ראיות על חיסונים 