https://www.facebook.com/groups/171810053014040/permalink/958544441007260
ד"ר המפריז מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג (spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתך הפצע כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.
1. לא אוכל לתת לך תקציר בעברית, כי רוב השפה המדעית והמחקרית היא באנגלית. מה שכן, אוכל להבהיר שחיסוני הטטנוס הראשונים שאז לא היו ביחד עם דיפתריה, פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'.
כנראה יקח לי יותר משבוע ואף שבועיים בשביל להביא את כל המחקרים המדוייקים ולתת לך תקציר על כל מחקר ומחקר (רק ליתר הבנה של סדרי הגדול, באחד מספרי הרפואה העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines וכתב על ידי בכירי המדענים בעולם, הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה, מטא אנליזות, ספרים וכו'). אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים בהריון, וכו'. כן אוכל להביא מחקרים ספציפיים וחדשים אם זה מעניין אותך או מטה אנליזה.
אבל באמת באמת שזה לא נגמר, מספיק לכתוב ב-google scholar tdap safety ואת תקבלי כמויות אדירות של תוצאות. את תעדיפי נייר עמדה של ארגוני הבריאות? יותר יעזור לך?
2. כן בטח, ב-CDC, ב-WHO, בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).
3. יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו). היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם לא מגיעים אפילו ל-100ppm שזה parts per million, 1mg/1,000,000mg זה למעשה 1ppm, אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.
בלוג מבוסס ראיות על חיסונים 