מחקרי בטיחות על חיסונים

ברוכים הבאים למאגר מקיף העוסק במחקרי בטיחות על חיסונים. 

החלטתי לתרגם ולהנגיש את הדף הבא להורים (עם הערות שלי בסוגריים).

בדף זה, יש מאגר מצוין של מספר מחקרים נבחרים על שלל נושאים הקשורים לבטיחות של
החיסונים.
המאגר מאוד ברור וקל לקריאה, חלק לא קטן מהמחקרים כבר הוזכרו בקבוצה
ודנו עליהם רבות, אך חשבתי שלפעמים לחלקנו, נוח יותר לקרוא את המידע בעברית.

המאגר נכתב ומנוהל על ידי ד"ר Paul Offit. רופא ילדים המומחה במחלות זיהומיות, אימונולוגיה, וירולוגיה
וחיסונים. הוא גם בין המפתחים של חיסון הרוטה. ד"ר
Offit  הוא רופא בכיר באחד מבתי החולים הטובים בעולם
לילדים הנקרא
Children's Hospital of Philadelphia, והוא הקים וערך ביחד עם עמיתיו בבית החולים באתר הנהדר שלהם,
מאגרי מידע שמיועדים להורים ולאנשי מקצוע ובהם יש מידע על חיסונים, מחקרי בטיחות,
פירוט מעמיק על החיסונים ומרכיביהם וכו'.


בלינק הזה יש את כל המידע שאתם צריכים באנגלית. 
אני באמת ממליץ לכם לבקר באתר, זה מקור מידע אמין, מדויק ומאוד ברור ונגיש.

אני גם ממליץ לעקוב אחרי הדף שלו בפייסבוק
בנוסף לד"ר Offit
הדף שאני מתרגם נכתב בין היתר גם על ידי ד"ר
Plotkin הידוע שהוא מומחה עולמי
בנושא חיסונים וגם פיתח מספר חיסונים חשובים. מלבד זאת, השתתפה בכתיבה לא אחרת
מאשר פרופ' דורית רובינשטיין רייס, פרופסורית למשפטים ב-
California Hastings College of Law,
מומחית בעלת שם עולמי להיבטים המשפטיים של נושא החיסונים וחברת עמותת מדעת



ד"ר
Offit אישר
את תרגום העמוד.

*******************************

לא תרגמתי את
הנושאים הבאים שפחות רלוונטיים לארץ:
תימרוסל
(לא ניתן בארץ ולא גורם לאוטיזם), חיסונים ואדג'וונטים אחרים שהם לא מבוססים על
מלחי אלומיניום, מחקרים ישנים מאוד על רכיב השעלת התאי שלא מיוצר ולא משווק יותר ולכן לא רלוונטי. 

*******************************



אלומיניום בחיסונים:

שם
המחקר
תקציר
Karwowski MP, Stamoulis C, Wenren LM, et al. Blood and hair aluminum levels, vaccine history, and early
infant development: a cross-sectional study
. Acad Pediatr
2018;18:161-165.
החוקרים
בדקו את רמת האלומיניום בדמם ושיערם של ילדים בני 9 חודשים עד 13 חודשים, למעט
ילדים שקיבלו תרופות שהן יש תרכיב אלומיניום. החוקרים בדקו את היסטורית החיסונים
של הילדים, את היכולות המוטוריות, השפה והקוגניטיביות של הילדים.
החוקרים לא מצאו קשר בין רמות האלומיניום בדמם ובשיערם של הילדים ולהיסטורית
החיסונים שלהם (משמע, ילדים שקיבלו מעט חיסונים יכולים להיות עם כמות גבוה יותר
של אלומיניום בדם מאשר ילדים שקיבלו יותר חיסונים).
החוקרים לא מצאו קשר בין רמות האלומיניום בדם לבין הסטטוס התפתחותי (משמע, ילדים
ללא עיכוב התפתחותי היו יכולים להיות עם רמת אלומיניום בדם הזהה בדמם של ילדים
עם עיכוב התפתחותי).
Ameratunga R, Gills D, Gold M, et al. Evidence refuting the existence of
autoimmune/autoinflammatory syndrome induced by adjuvants (ASIA)
. J
Allergy Clin Immunol Pract 2017;5:1551-1555.
החוקרים
סקרו שתי מחקרים שהפריכו את ההיפותזה של סינדרום
ASIA (autoimmune/autoinflammatory syndrome induced
by adjuvants
) שהוצעה על ידי ד"ר שינפלד ועמיתיו.
במחקר אחד, חולי לופוס לא סבלו מהחמרה של המחלה לאחר קבלה של חיסון הפטיטיס
B שבו יש אדג'וונט אלומיניום.
במחקר השני, החוקרים בדקו את השכיחות של מחלות אוטואימוניות אצל יותר מ-18,000
מטופלים שקיבלו טיפולים אימונותרפים עם אלרגן ספציפי בזריקות תת-עוריות ובהן היו
כמויות גבוהות של אלומיניום. המטופלים שקיבלו את הזריקות עם האלומיניום היו עם
שכיחות נמוכה יותר של מחלות אוטואימוניות לעומת קבוצת הבקרה (הקבוצה שלא קיבלה
זריקות עם אלומיניום). החוקרים הגיעו למסקנה שהמחקרים מפריכים את ההיפותזה
שתסמונת
ASIA  קיימת.
Mitkus RJ, King DB, Hess MA, et al. Updated aluminum pharmacokinetics following infant exposures
through diet and vaccination
. Vaccine 2011; 29:9538-9543.

במחקר
זה, החוקרים מצאו שכמות האלומיניום בחיסונים (לפי לוח הזמנים של ה-
CDC שדומה יחסית ללוח הזמנים בישראל) ובתזונה שהתינוק נחשף אליו
בשנה הראשונה לחייו, היא בכמות בטוחה ונמוכה בהרבה מהכמות המקסימלית, גם אם
התינוק היה במשקל מאוד נמוך ביחס לגילו (כלומר שווה או מתחת לאחוזון ה-5 של
המשקל).
Jefferson T, Rudin M, Di Pietrantonj C. Adverse
events after immunization with aluminium-containing DTP vaccines: systematic
review of the evidence
. Lancet Infect Dis 2004;4:84-90.

החוקרים
סקרו את השכיחויות של תופעות לוואי מסוכנות/קשות (
adverse
effects

לאחר חשיפה לחיסון ה-
DTP (דיפתריה, טטנוס ושעלת)
המכיל מלחי אלומיניום. כאשר החיסון ניתן לבד או עם חיסונים אחרים והשוו אותם מול
חיסונים זהים שהיו בהם מינונים שונים של מלחי אלומיניום או חיסונים זהים שלא היו
בהם מלחי אלומיניום כלל. המחקר היה על ילדים עד גיל 18 חודשים. חיסונים שבהם היו
מלחי אלומיניום הראו שלעומת חיסונים ללא מלחי אלומיניום, היה יותר אודם
מקומי/נפיחות באזור ההזרקה (עקב התגובה של מערכת החיסון לאדג'וונט). אך לא מצאו
שום קשר בין החיסונים המכילים מלחי אלומיניום, לתופעות לוואי מסוכנות/קשות.

יש עוד מחקרים רבים שנעשו על אלומיניום, אני מציע לכם לקרוא על מחקרים אחרים שהזכרתי בפוסט שכתבתי בפייסבוק או בבלוג שלי.


*******************************


חיסון
ה-MMR ואוטיזם


אני מציע לכם לקרוא את המחקר שפורסם ממש לאחרונה שסיכמתי בקצרה בבלוג שלי

שם
המחקר
תקציר
Jain A, Marshall J, Buikema A, et al. Autism occurrence by MMR vaccine status among US children
with older siblings with and without autism
. JAMA 2015;313(15):1534-1540.

החוקרים
אמדו כ-100,000 אחאים צעירים שקיבלו או לא קיבלו חיסון
MMR לאחר שהאחות/האח המבוגרים יותר אובחנו על הספקטרום האוטיסטי (ASD). התוצאות שהתקבלו הם – עבור ילדים עם או ללא אחים מבוגרים עם ASD, לא היה הבדל בסיכון היחסי המותאם של ASD לאי קבלת חיסון או בין מנה אחת של MMR או שתי מנות של MMR. החוקרים הסיקו כי קבלת
חיסון
MMR לא נמצאה קשורה בסיכון מוגבר ל-ASD אפילו בקרב ילדים שאחיהם הגדולים יותר, סבלו מ-ASD. לכן, היו אמורים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה זו.
החוקרים
ערכו מחקר מסוג מטא-אנליזה (איגדו המון מחקרים שונים ובדקו אותם – זה סוג המחקר
שנחשב באיכות הגבוהה ביותר) על מחקרים מסוג מקרה-ביקורת (
Case-control) ומחקרי עוקבה (Cohort), שבדקו את הקשר בין
קבלת חיסונים לבין התפתחות של אוטיזם. במחקר נכללו חמישה מחקרי עקובה, שכללו
יותר מ -1.2 מיליון ילדים וחמישה מחקרי בקרה-ביקורת מקרה שכללו יותר מ -9,000
ילדים. החוקרים מצאו כי חיסונים, תימרוסל וחיסונים משולבים
(MMR) לא
היו קשורים להתפתחות אוטיזם או הפרעת ספקטרום האוטיזם (
ASD).
החוקרים
ביצעו מחקר שבו העריכו ילדים עם הפרעות במערכת העיכול כאשר אותם ילדים היו עם או
בלי אוטיזם. המחקר נעשה על מנת לקבוע אם הילדים עם אוטיזם היו בעלי סיכוי גבוה
יותר להיות עם דלקת ברקמת והאם יש נוכחות וקשר לרנ"א (
RNA) ויראלי של וירוס החצבת להופעה של הדלקת. החוקרים גם בדקו אם
אוטיזם וסיפטומים של מערכת העיכול קשורים לקבלה של חיסון ה-
MMR. חוקרים מצאו שאין קשר. אין הבדל בין ילדים עם או ללא אוטיזם
ברמות הדנ"א הויראלי במערכת העיכול ואין קשר לתסמינים ודלקות של רקמת המעי
(במילים אחרות – אין קשר בין סימפטומים של מערכת העיכול ומופע של אוטיזם) ואין
קשר בקבלה של חיסון ה-
MMR להופעה של אוטיזם או להופעה של תסמינים
דלקתיים של מערכת העיכול.
Uchiyama T, Kurosawa M, Inaba Y. MMR-vaccine and regression in autism spectrum disorders:
negative results presented from Japan
. J Autism Dev Disord
2007;37:210-217.
החיסון
המשולש (
MMR) ניתן ביפן בין השנים 1989 ו-1993, החיסון
ניתן כמנה בודדת בין הגילאים 12 עד 72 חודשים. החוקרים בחנו את שיעור ההפרעות
בספקטרום האוטיזם
(ASD)
שעסקו בסימפטומים רגרסיביים (אוטיזם רגרסיבי), אצל ילדים שקיבלו או
לא קיבלו
MMR במהלך
אותה תקופה. לא נמצאו הבדלים בשכיחות בין אלה שקיבלו את החיסון או לא קיבלו את
החיסון.
החוקרים
בדקו את דמם של 15 ילדים שאובחנו עם אוטיזם ורגרסיה התפתחותית וקבלה קודמת
מתועדת של חיסון ה-
MMR. הגנום הויראלי של הוירוס החצבת לא היה
נוכח בכל הדגימות שנבדקו. החוקרים הסיקו כי נגיף מזן החיסון נגד חצבת, לא נמצא
אצל ילדים אוטיסטית עם רגרסיה התפתחותית.
Honda H, Shimizu Y, Rutter M. No effect of MMR withdrawal on the incidence of autism: a
total population study
. J Child Psychol Psychiatry
2005;46(6):572-579.
חיסון
ה-
MMR ניתן ביפן בין השנים 1989 ו-1993, החיסון
ניתן רק כמנה אחת בין הגילאים 12 ל-72 חודשים. החוקרים מצאו כי בעוד ששיעורי
החיסון ל-
MMR ירדו באופן מובהק בקבוצת הלידה של השנים
1988 עד 1992 (~ 70% בשנת 1988, <30% בשנת 1991 ו-10% בשנת 1992), עלה שיעור
השכיחות המצטברת של
ASD עד
גיל 7 שנים באופן משמעותי (כלומר עליה במקרי האוטיזם למרות שהפסיקו לתת את
החיסון המשולש – אין קשר לחיסון). המחברים הגיעו למסקנה כי הפסקת השימוש בחיסון
MMR במדינות שבהן הוא עדיין בשימוש לא יוביל לירידה
בשכיחות של
ASD.
Smeeth L, Cook C, Fombonne E, et al. MMR vaccination and pervasive developmental disorders: a
case-control study
. Lancet 2004;364:963-969.
החוקרים
סקרו מסד נתונים מרכזי בבריטניה ובדקו מטופלים שאובחנו עם אוטיזם או הפרעות
התפתחותיות אחרות (
PPD Pervasive
developmental disorders
) במשך
28 שנים ומטופלים בגילאים דומים ללא האבחונים הללו, כדי לקבוע אם קבלת חיסון ה-
MMR קשורה לסיכון מוגבר לאוטיזם או ל-PPD. הם לא מצאו קשר בין חיסון ה-MMR לבין סיכון האוטיזם או ל-PPD.
Madsen KM, Hviid A, Vestergaard M, et al. A
population-based study of measles, mumps, and rubella vaccination and autism
. N Engl J Med 2002;347(19):1477-1482.
החוקרים ערכו
סקירה רטרוספקטיבית של כל הילדים (500,000) שנולדו בדנמרק בין השנים 1991
ל-1998, כדי לקבוע אם קיים קשר בין קבלת חיסון
MMR לבין אבחנה של
אוטיזם או הפרעות בספקטרום האוטיסטי. לא נמצא קשר בין החיסון לבין אוטיזם או
הפרעות בספקטרום האוטיסטי (כאמור המחקר הדני החדש שהתפרסם ממש לאחרונה גם בדק את
ההקשר בין ילדים שלא קיבלו אף חיסון לעולם וגם את ההקשר האם יש שכיחות גבוהה
יותר אצל אחאים לילדים אוסיסטים בסיכון גבוה, המחקר החדש לא מצא קשר).
Taylor B, Miller E, Farrington CP, et al. Autism and measles, mumps, and rubella vaccine: no
epidemiological evidence for a causal association
. Lancet 1999;353:2026-2029.

החוקרים בדקו
האם החלת השימוש בחיסון ה-
MMR בבריטניה בשנת 1998 השפיעה על השכיחות של
אוטיזם באוכלוסייה. החוקרים בחנו ילדים שנולדו בין השנים 1979 ל-1998 והם לא
מצאו שינוי פתאומי בשכיחות של אוטיזם לאחר כניסת החיסון המשולש ולא נמצא קשר בין
קבל החיסון והתפתחות של אוטיזם.
*******************************


חיסונים וסוכרת
(סוג 1 וסכרת הריון)

:

סוכרת מסוג 1

שם
המחקר
תקציר
Vaarala O, Jokinen J, Lahdenkari M, et al. Rotavirus
vaccination and the risk of celiac disease or type 1 diabetes in Finnish
children at early life
. Pediatr Infect Dis 2017;36:674-675.
החוקרים
ערכו מחקר עוקבה שבדק האם חיסון נגד רוטה וירוס קשור להתפתחות סוכרת מסוג 1 אצל
ילדים פינים. מדינה שבה יש את השכיחות הגבוהה ביותר של סוכרת סוג 1 בעולם,
החוקרים מצאו כי קבלת החיסון רוטה ירוס מוקדם בחיים לא שינתה את הסיכון לסוכרת
סוג 1 4-6 שנים לאחר החיסון.
החוקרים
בדקו את הקשר בין התחסנות לבין התפתחות סוכרת מסוג 1 אצל ילדים עם סיכון משפחתי
גבוה למחלות אוטואימוניות. הוערכו הרשומות של יותר מ-1,900 ילדים. החוקרים לא
מצאו עדויות לכך שחיסונים מוקדמים הגבירו את הסיכון לסוכרת מסוג 1 אצל ילדים
בסיכון גבוה.
Rousseau MC, El-Zein M, Conus F, et al. Bacillus Calmette-Guerin (BCG) vaccination in infancy and
risk of childhood diabetes
. Paediatr Perinat Epidemiol 2016; 30:141-148.
חוקרים
לא מצאו קשר בין קבלת חיסון
BCG (חיסון נגד שחפת) בשנה
הראשונה של החיים לבין התפתחות שלאחר מכן של סוכרת סוג 1 במהלך 20 השנים הבאות.
Morgan E, Halliday SR, Campbell GR, et al. Vaccinations
and childhood type 1 diabetes mellitus: a meta-analysis of observational
studies
. Diabetologica 2016;59:237-243.
החוקרים
בחנו מחקרים שהשוו את שיעורי ההתחסנות אצל כ-13,000 ילדים עם סוכרת מסוג 1 לעומת
קבוצת בקרה (ילדים ללא סכרת מסוג 1). החוקרים לא מצאו כל קשר בין קבלת חיסון
כלשהו לילדים לבין התפתחות סוכרת מסוג 1.
Grimaldi-Bensouda L, Guillemot D, Godeau B, et al. Autoimmune disorders and quadrivalent human papillomavirus
vaccination of young female subjects
. J Int Med 2014;275(4):
398-408.  
החוקרים
סקרו את הרישומים של נשים בגילאי 14-26 שנים כדי לקבוע אם חיסון
HPV
(Gardasil)
הגביר את הסיכון להפרעות אוטואימוניות. הם
לא מצאו כל עדות לעלייה בסיכון לסוכרת מסוג 1, פרפורה טרומבוציטופנית אידיופטית
(
ITP), טרשת נפוצה, תסמונת Guillain-Barre, זאבת (SLE), דלקת מפרקים שגרונית,
דלקת פרקים נערית או מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס.
Hviid A, Stellfeld M, Wohlfahrt J, et al. Childhood
vaccination and type 1 diabetes
. New Engl J Med 2004;350:1398-1404.
החוקרים
העריכו את כל הילדים שנולדו בדנמרק במשך 10 שנים כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי
בין חיסונים בילדות לבין התפתחות סוכרת מסוג 1. החוקרים לא מצאו קשר כלשהו עם כל
החיסונים שנחקרו. אלו החיסונים טטנוס-דיפתריה (
DT), החיסון נגד הומופיליוס אינפלואנזה (Hib), חיסון מומת של פוליו (IPV), חיסון מחומש (DTaP+IPV), חיסון השעלת הישן
(התאי, שלא ניתן יותר בארץ),
MMR ופוליו חי-מוחלש
בטיפות. בנוסף, התפתחות סוכרת מסוג 1 אצל ילדים בעלי נטייה גנטית (למשל, יש להם
להם אחאים עם סוכרת מסוג 1) לא נמצאה קשורה לחיסון.
החוקרים
ביצעו מחקר מעקב במשך 10 שנים על 40,000 ילדים כדי להעריך את השכיחות של סוכרת
סוג 1 אצל אלו שקיבלו או לא קיבלו את חיסון ה-
Hib. החוקרים לא מצאו הבדלים בשיעורי הסוכרת מסוג 1 בין שתי
הקבוצות.
DeStefano
F, Mullooly JP, Okoro CA, et al.
Childhood
vaccinations, vaccination timing, and risk of type 1 diabetes mellitus
. Pediatrics
2001;108(6).
החוקרים ביצעו
מחקר אפידמיולוגי בקנה מידה גדול כדי לקבוע אם קבלת חיסונים שונים של ילדות, או
עיתוי החיסונים, הגדילו את הסיכון לפתח סוכרת מסוג 1. החוקרים לא מצאו כל עדות
לסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בקרב אלו שקיבלו את החיסונים
DTaP, DTP, MMR,
Hib
, הפטיטיס B או חיסון נגד אבעבועות רוח בהשוואה לאלו שלא קיבלו את החיסונים.
בנוסף, החוקרים לא מצאו הבדלים בסיכון לסוכרת מסוג 1 אצל תינוקות שקיבלו את
חיסון הפטיטיס
B בלידה, לעומת אלו
שקיבלו את החיסון בגיל 2 חודשים ומעלה.
החוקרים בחנו את
הקשר בין עיתוי התחסנות ב-
Hib לבין התפתחות של סוכרת סוג 1 לאחר מועד ההתחסנות. חולים שלא
קיבלו את חיסון
Hib הושוו לאלה
שקיבלו את החיסון בגיל 3 חודשים ובוסטרים בגיל 14 עד 18 חודשים, ואלה שחוסנו
בגיל 24 חודשים בלבד. החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בסיכון לסוכרת סוג 1
בקרב קבוצות אלו במהלך מעקב של 10 שנים.
Graves
PM, Barriga KJ, Norris JM, et al.
Lack of association between
early childhood immunizations and β-cell autoimmunity
. Diabetes Care 1999;22:1694-1697.
החוקרים בחנו את
הקשר בין התחסנות לבין סוכרת סוג 1 אצל ילדים מתחת לגיל 12 שנים עם קרוב משפחה
מדרגה ראשונה עם המחלה. החוקרים לא מצאו כל קשר בין קבלת חיסונים נגד הפטיטיס
B, Hib, פוליו או DTP לפני 9 חודשים
והתפתחות סוכרת מסוג 1.
Heijbel
H, Chen RT, Dahlquist G.
Cumulative incidence of
childhood-onset IDDM is unaffected by pertussis immunization
. Diabetes Care
1997;20(2):173-175.
החוקרים מצאו כי
לא נמצאו הבדלים בשכיחות סוכרת סוג 1 בילדים ב-12 שנים הראשונות לחייהם לבין אלה
שנולדו לפני או אחרי שהוצא חיסון השעלת התאי מתוכנית החיסון הלאומית השבדית
.

סכרת הריון
שם
המחקר
תקציר
החוקרים העריכו נשים בהריון בהקשר של סיבוכים הקשורים להריון,
כולל סוכרת הריון, כדי לקבוע אם ההתפתחות של סיבוכים אלה קשורה עם קבלת חיסון
שפעת פעיל (
IIV). לא היה שוני בין
אלה אשר פיתחו סוכרת הריונית לבין אלה שלא.
Kharbanda EO,
Vazquez-Benitez G, Lipkind H, et al.
Inactivated
influenza vaccine during pregnancy and risks for adverse obstetric events
. Obstet Gynecol
2013;122(3):659-667.

החוקרים השוו
74,000 נשים שחוסנו עם 140,000 נשים שלא חוסנו כדי לקבוע האם החיסון הגדיל את
הסיכון לאירועים שליליים הקשורים להריון. הם לא מצאו עלייה בסיכון לאירוע כלשהו,
​​כולל סוכרת הריונית.
*******************************
שם
המחקר
תקציר
Yang H, Wei Z, Schenerman M. A
statistical approach to determining criticality of residual host cell DNA
. J
Biopharm Stat 2015;25:234-246.
החוקרים
הציעו שיטה לקביעת כמות שיורית של דנ"א מהתא המארח (בהקשר של גידול וירוסים
בתאים מארחים) בהקשר של נטייה לגרימת גידולים סרטניים ובהקשר זיהומי. החוקרים
יצרו משוואה כדי להעריך את הסיכון והחילו את המשוואה על חיסון השפעת שמיוצר
בעזרת תאים שמקורם מכלב (
MDCK). ההסתברות המחושבת של
אירוע שקשור לגידולים סרטניים או לאירוע זיהומי בהתחשב במגבלות של כמות שיורית
לפי ה-
WHO וה-FDA הוא פחות מ-10 בחזקת מינוס 15 (כלומר – 0.000000000000001).
החוקרים
בדקו את הפוטנציאל הסרטני והזיהומי של כמות שיורית של דנ"א זר שנמצא בחיסון
השפעת חי מוחלש המיוצר בתאים מסוג
MDCK. הם קבעו כי צריך 230
מיליארד מנות של חיסון על מנת שיתרחש אירוע סרטני. ו-83 טריליון מנות על מנת
שיתרחש אירוע זיהומי.
Wierenga DE, Cogan J, Petricciani JC. Administration of tumor cell chromatin to immunosuppressed
and non-immunosuppressed non-human primates
. Biologicals
1995;23:221-224.

החוקרים
בדקו את הסוגיה האם דנ"א זר בכמות שיורית יכול להיות מסוכן. הם בדקו זאת על
קופים בריאים וקופים עם מערכת חיסון מוחלשת. הם הזריקו כמות גנומית של 100
מיליון יחידות של דנ"א ממקור של גידולים אנושיים שהם פי מיליון מהכמות
המותרת לחשיפה לפי ה-
WHO (כלומר הזריקו 1 מ"ג של דנ"א
זר כאשר מותר להיחשף ל-100 פיקוגרם). ניתן לקבוצות הביקורת סליין ואנטיביוטיקה
על בסיס יומי, שבועי או חד פעמי ועקבו אחר הקופים למשך 8 שנים. לא הייתה עדות
לגידולים אצל כל הקופים במחקר.
ההסתברות המצטברת המקסימלית להשפעה מזיקה היא פחות
מ-10 בחזקת מינוס 16 עד 10 בחזקת מינוס-19 (הסתברות אפסית ברמה שזה לא נחשב
אפשרי) לכל מולקולת דנ"א מתא ללא פרוטו-אונקוגנים פעילים (גנים שיכולים
להפוך להיות אונקוגניים כלומר סרטניים) או אונקוגנים ויראליים פעילים
.


*******************************




חיסונים ופורמילדהיד


שם
המחקר
תקציר
החוקרים
העריכו את רמות הפורמלדהיד בדם. הם כללו את החשיפה לחיסונים המכילים פורמלדהיד
והשוו אותם לרמות אנדוגניות בגופנו (פורמלדהיד הוא תוצר טבעי של מטבוליזם). ההשוואה
הייתה למינון של 200 מיקרוגרם של פורמלדהיד, אשר שווה לכמות פורמלדהיד שהתקבלו ממספר
חיסונים שניתנו בביקור אחד (החיסונים היו לפוליו מומת, חיסון לצהבת
B וחיסון משולב של טטנוס, דיפתריה ושעלת אל תאית), פורמלדהיד נעלם
לחלוטין מאתר ההזרקה תוך 30 דקות. ריכוז שיא של פורמלדהיד בדם נאמד כ פחות מ-1%
של רמת פורמלדהיד המיוצר באופן טבעי על ידי הגוף. החוקרים סיכמו כי פורמלדהיד
בחיסונים הינו בטוח
.
*******************************



חיסונים
ותסמונת גיאן ברה

(
GBS)

שם
המחקר
תקציר
Grimaldi-Bensouda
L, Rossignol M, Kone-Paut I, et al. 
Risk of autoimmune diseases and human papilloma virus (HPV)
vaccines: six years of case-referent surveillance
. J Autoimmun
2017; 19:84-90.
החוקרים
מצאו כי חיסון נגד פפילומה (
HPV) לא הגדיל את הסיכון
למחלות אוטואימוניות בקרב נשים בגילאי 11-25. המחלות האוטואימוניות שנכללו הן
דה-מיילאנציה מרכזית, טרשת נפוצה, מחלה של רקמות החיבור, תסמונת גייאן בארה,
סוכרת מסוג 1, אוטואימוניות של בלוטת התריס וטרומבוציטופניה אימונית.
החוקרים
לא מצאו כל עדות לסיכון מוגבר לגייאן-בארה בעקבות חיסון נגד פפילומה (
HPV) בקרב נשים בגילאי 11 עד 20 שנים באנגליה. לא נמצאו הבדלים
בסיכון בעקבות מתן חיסוניים עם מספר רב של זנים.
Gee
J, Sukumaran L, Weintraub E, the Vaccine Safety Datalink Team.
Risk of Guillain-Barre Syndrome following quadrivalent human
papillomavirus vaccine in the Vaccine Safety Datalink
. Vaccine
2017;35:5756-5758.
החוקרים
השתמשו במאגר המידע
VSD (Vaccine
Safety Datalink
) וניתחו את פרופיל הבטיחות של חיסון ה-4
זני נגד פפילומה בזמן אמת מאוגוסט 2006 עד אוקטובר 2009. לא נמצאו מקרים של
גייאן-בארה בעקבות מעקב של יותר מ-600,000 מנות בקרב נשים מגיל 9 עד 26 שנים.
עקב שגייאן-בארה היא תסמונת נדירה, קשה למצוא מקרים מתועדים, ולכן נעשה מחקר
המשך באמצעות
VSD משנת 2006 עד שנת 2015 על נשים וגברים
ועקבו אחר יותר מ-2.7 מיליון מנות על מנות לברר את הסיכון לגייאן-בארה לאחר
חיסון נגד פפילומה. הסיכון לגייאן-בארה לאחר החיסון הוא כ-0.36 מקרים
ל-1,000,000 מנות. סיכון זה הוא נמוך הרבה מהסיכון שקיים גם ככה באוכלוסייה בין
הגילאים 11 עד 18 שנים.
Martin
Arias LH, Sanz R, Sainz M, Treceno C, Carvajal A.
Guillain-Barre syndrome and influenza vaccines: a
meta-analysis
. Vaccine 2015;33:3773-3778.
החוקרים ביצעו מחקר מטא-אנליזה (סוג מחקר עם
רמת הראיות הגבוהה ביותר) על מחקרים שפורסמו בין השנים 1981 ו-2014 כדי לקבוע את
הסיכון ל-
GBS (גייאן בארה) בעקבות חיסון נגד שפעת. הם מצאו כי כל חיסון שפעת
(עונתי או בזמן מגיפה) הגביר את הסיכון ל-
GBS
בסיכון יחסי (
RR – relative risk) של 1.41. הסיכון היחסי הוא כנראה ממוצע
סביר בטווח קצר של 42 ימים. מחלתה השפעת גורמת לסיכון גבוה בהרבה ל-
GBS
מאשר החיסון ובמקרים של מבצעי חיסון גדולים במגיפות של השפעת החוקרים ראו ירידה
במקרי ה-
GBS באוכלוסייה עקב החיסון.
Vellozzi
C, Iqbal S, Stewart B, Tokars J, DeStefano F.
Cumulative
risk of Guillain-Barre syndrome among vaccinated and unvaccinated populations
during the 2009 H1N1 influenza pandemic
. Am J Public Health 2014;104:696-701.
החוקרים
בדקו את הסיכון היחסי ל-
GBS (גייאן-בארה) בקרב 45
מיליון בני אדם שחוסנו בחיסון נגד שפעת בשנת 2009
(חיסון נגד H1N1 שהוא שפעת החזירים). הם
גילו כי עד סוף עונת השפעת, האוכלוסייה המחוסנת הייתה עם סיכון מצטבר נמוך יותר
ל-
GBS מאשר לאוכלוסייה הלא מחוסנת. נתון זה הראה
את ההשפעה המגינה של החיסון נגד
GBS בעונות השפעת.
Kwong
JC, Vasa PP, Campitelli MA, Hawken S, Wilson K, et al.
Risk of Guillain-Barre syndrome after seasonal influenza
vaccination and influenza health-care encounters: a self-controlled study
. Lancet
Infect Dis 2013;13:769-776.
החוקרים
העריכו את הסיכון ל-
GBS (גייאן-בארה) לאחר זיהום שפעת או חיסון
בקנדה בין השנים 1993-2011. הם גילו כי הסיכון ל-
GBS בתוך שישה שבועות לאחר הידבקות בשפעת הייתה גבוהה מאשר לאחר
החיסון. החוקרים זיהו מקרו אחד של
GBS למיליון מחוסנים לעומת
17 מקרים של
GBS למיליון חולים בשפעת.
Baxter
R, Bakshi N, Fireman B, Lewis E, Ray P, et al.
Lack
of association of Guillain-Barre Syndrome with vaccinations
. CID
2013;57(2):197-204.
החוקרים
העריכו את הסיכון ל-
GBS (גייאן-בארה) לאחר חיסון בפוליו, MMR, חיסון מוצמד נגד פניאומוקוקוס, אבעבועות רוח, הומפיליוס
אינפלואנזה
B, כלבת, שפעת, כל שילוב של טטנוס ודיפתריה,
הפטיטיס
A או הפטיטיס B במשך 13 שנים ועל יותר מ-30 מיליון שנות אדם. החוקרים לא מצאו
עדות לסיכון מוגבר ל-
GBS לאחר חיסון מכל סוג שהוא. ממצא נוסף שעלה
במחקר הוא כי מקרה חוזר של
GBS (אצל אדם שלקה בעבר ב-GBS) לאחר מנת חיסון היה נדיר ביותר.
צוות
שבדק את מאגר המידע
VSD (Vaccine
Safety Datalink
) מצא בעבר ש-GBS (גייאן-בארה) היה קשור לחיסונים מסוג שפעת
עם זן אחד בלבד (שפעת החזירים), אך לא לחיסונים עונתיים עם מספר זנים. במחקר זה
החוקרים העריכו עוד חיסונים ואת ההקשר ל-
GBS שניתנו בשנת 2009-2010 ובשנת 2010-2011.
לא נמצאה כל עדות לסיכון מוגבר ל-
GBS בעקבות 1.27 מיליון מנות של החיסון בשנת
2009-2010 או 2.8 מיליון מנות של החיסון של שנת 2010-2011.
Velentgas
P, Amato AA, Bohn RL, Chan KA, Cochrane T, et al.
Risk of Guillain-Barre syndrome after meningococcal conjugate
vaccination
. Pharmacoepidemiol Drug Saf 2012;21:1350-1358.I
החוקרים
לא זיהו מקרים של
GBS (גייאן-בארה) לאחר קבלה של יותר מ-1.4
מיליון מנות של החיסון המוצמד למנינגוקוק (
MCV4) במהלך תקופה של שלוש שנים בארה"ב. החוקרים מצאו כי אין
קשר בין החיסון לסיכון מוגבר ל-
GBS.
החוקרים
חקרו את המופע של
GBS (גייאן-בארה) לאחר מבצע חיסון ארצי באיראן
בשנת 2003 שבה 98% מאוכלוסיית היעד חוסנה בחיסון חצבת, חיסון אדמת או בשניהם
ביחד. החוקרים לא ראו עלייה במקרי ה-
GBS בשנים לאחר החיסון והמופע היה בתדירות זהה לפני מבצע החיסון.
מידע זה מראה שאין קשר בין החיסונים נגד חצבת ואדמת לבין
GBS.
Patja
A, Paunio M, Kinnunen E, Junttila O, Hovi T, et al. 
Risk of Guillain-Barre syndrome after measles-mumps-rubella
vaccination
. J Pediatr 2001;138:250-254.
החוקרים
מצאו כי שכיחות
GBS (גייאן-בארה) בעקבות חיסון MMR (חצבת, אדמת וחזרת) לא הייתה גבוהה מזו של חולים לא מחוסנים. הם
גם לא מצאו שום אירוע של
GBS לאחר החיסון. בנוסף,
חיסון
MMR לאחר החלמה מ-GBS לא גרם להופעה מחדש של המחלה.


*******************************



בטיחות
חיסון הפפילומה

(
HPV)

שם
המחקר
תקציר
Skufca
J, Ollgren J, Artama M, Ruokokoski E, Nohynek H, et al.
The association of adverse events with bivalent human
papillomavirus vaccination: a nationwide register-based cohort study in
Finland
.
Vaccine 2018;36:5926-5933.
החוקרים
העריכו את הקשר בין קבלת חיסון נגד פפילומה (
HPV) לבין 65 מחלות אוטואימוניות נבחרות במהלך תקופה של שלוש שנים
בפינלנד בקרב בנות בגילאי 11-15 שנים. החוקרים לא מצאו שכיחות מוגברת של
POTS (תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית) אצל אלו שחוסנו בהשוואה לאלה שלא היו.
בנוסף, המחברים לא מצאו עלייה בשכיחות של
POTS בעת השוואת התקופה שקדמה לחיסון או לאחר כניסת החיסון.
Arana
J, Mba-Jonas A, Jankosky C, Lewis P, Moro PL, et al.
Reports of postural orthostatic tachycardia syndrome after
human papillomavirus vaccination in the Vaccine Adverse Event Reporting
System
.
J Adol Health 2017;61:577-582.
החוקרים
בחנו את תסמונת
POTS שדווחו ל-VAERS בעקבות חיסון HPV. ברחבי העולם, חולקו יותר
מ-200 מיליון מנות של חיסון
HPV במהלך תשע שנים. בתקופה
זו כ-29 דיווחים זוהו כ-
POTS. בתוך ארה"ב, חולקו
כ-85 מיליון מנות של חיסון
HPV במהלך אותה מסגרת זמן של
המחקר ו-13 דיווחים עמדו זוהו כ-
POTS, עם שיעור משוער של דוח
POTS אחד עבור כל 6.5 מיליון מנות של HPV. החוקרים לא מצאו כל עדות המצביעה על בעיית בטיחות של POTS בעקבות חיסון HPV.
החוקרים
העריכו את הדיווחים שפורסמו במאגר
VAERS בין השנים 2009 ו-2015
בקרב נשים וגברים בגילאי 9-26 שנים שקיבלו חיסון נגד
HPV. יותר מ -60 מיליון מנות של חיסון HPV 4 זני חולקו במהלך פרק זמן זה בארה"ב. רק שני מקרים של אי-ספיקת
שחלות ראשונית שאובחנה על-ידי רופא, דווחו לאחר חיסון נגד ה-
HPV, בשני המקרים המחוסנות היו עם היסטוריה של אמנוריאה (אל-וסת).
Naleway
AL, Mittendorf KF, Irving SA, Henninger ML, Crane B, et al.
Primary ovarian insufficiency and adolescent vaccination. Pediatrics
2018;142(3):e20180943.
החוקרים
העריכו את ההיארעות של אי ספיקה שחלתית ראשונית (
POI) בעקבות חיסון HPV, וכן בעקבות החיסונים Tdap,
MenACWY
וחיסוני שפעת מומתים. בתוך מסד הנתונים שלKaiser
Permanente Northwest
בצפון מערב ארה"ב במשך
שמונה שנים. כ-200,000 נשים הוערכו, כולל 60,000 שקיבלו לפחות מנה אחת של חיסון
HPV. רק מקרה אחד מאושר של POI זוהה במטופלת. כ-23 חודשים לאחר המינון השלישי של חיסון HPV. החוקרים לא מצאו סיכון מוגבר לחוסר שחלות ראשוני לאחר חיסון HPV או כל חיסון אחר שמקבלים בגיל ההתבגרות.

*******************************



חיסונים
וטרשת נפוצה

(
MS)

חיסון הפטיטיס B וטרשת נפוצה

שם
המחקר
תקציר
החוקרים
ערכו סקירה שיטתית של הספרות הרפואית והמדעית עד לשנת 2017, ולא מצאו כל קשר בין
קבלת חיסון נגד צהבת
B לבין התפתחות של מחלות דמיאלינציה.
Mailand MT and JL Frederiksen. Vaccines and multiple sclerosis: a systematic review. J Neurol 2017; 264:1035-1050. 
החוקרים
בחנו את הספרות הרפואית בנושא חיסונים וטרשת נפוצה. לא נמצא כל שינוי בסיכון
לפתח טרשת נפוצה לאחר חיסון נגד פפילומה, צהבת
B, שפעת, MMR, אבעבועות רוח, טטנוס,
שחפת, פוליו או דיפתריה.
Langer-Gould A, Qian L, Tartof SY, et al. Vaccines and risk of multiple sclerosis and other central
nervous system demyelinating diseases
. JAMA
2014;71(12):1506-1513.
החוקרים
בדקו האם החיסונים נגד צהבת
B ונגד וירוס הפפילומה, הגדילו
את הסיכון לטרשת נפוצה או לסימפטומים אחרים שקשורים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית
(
ADS) כגון תסמונת ADEM, דלקת בעצב הראייה. בנוסף הם בדקו גם את הקשר לחיסונים אחרים
שהנחקרים קיבלו. הם לא מצאו כל קשר בין חיסון נגד וירוס הפפילומה או חיסון נגד
צהבת
B ל-MS או לכל ADS עד שלוש שנים לאחר
החיסון. החוקרים מצאו שאצל מספר מועט מאוד של נבדקים מתחת לגיל 50, ראו עליה
בסיכון ל-
ADS עד כ-30 יום לאחר החיסון אך הסיכון נעלם מ-30
יום ואילך. נתון זה הראה שהחיסונים הם לא הגורם אלא שאותם חולים היו עם רקע של
מחלה אוטואימונית סאבקלינית (כלומר הם חולים במחלה כלשהי אבל הסימפטומים לא
נראים לעין או עם סימפטומים מאוד קלים) מכיוון שאם היה קשר בין החיסונים והסיכון
לפתח מחלות אוטואימוניות, אזי הסיכון היה צריך להישאר גבוה לכל אורך תקופת
המחקר.
Mikaeloff Y, Caridade G, Rossier M, et al. Hepatitis B vaccination and the risk of childhood-onset
multiple sclerosis
.  Arch Pediatr Adolesc Med
2007;161(12):1176-1182.
החוקרים
מצאו שהחיסון נגד צהבת
B לא העלה את הסיכון
להתפתחות של טרשת נפוצה בגיל הילדות לכל אורך תקופת המחקר של 3 שנים.
החוקרים
השווה את המהלך הקליני (כלומר התפתחות המחלה וההשלכות שלה)
אצל
חולים שפיתחו טרשת נפוצה לאחר חיסון נגד צהבת
B ואצל חולים שפיתחו טרשת נפוצה ללא רקע של חיסון נגד צהבת B. החוקרים לא ראו הבדלים קלינים בין החולים שחוסנו לחולים שלא
חוסנו. החוקרים הגיעו למסקנה שהחיסון ביטחותי לחולי טרשת נפוצה והוא אינו קשור
להתפתחות של טרשת נפוצה.
DeStefano F, Verstraeten T, Jackson LA, et al. Vaccinations and risk of central nervous system demyelinating
diseases in adults
. Arch Neurol 2003; 60:504-509.
החוקרים
בדקו את ההקשר בין חיסונים לטרשת נפוצה ובדלקת בעצב הראייה אצל מבוגרים בגילאים
18-49 באמצעות מאגר מידע ענק של 3 ארגוני בריאות. החוקרים לא מצאו שום קשר בין
טרשת נפוצה ודלקת בעצב הראייה לבין החיסונים נגד צהבת
B, שפעת, טטנוס, חצבת ואדמת.
Ascherio A, Zhang SM, Hernan MA, et al. Hepatitis B vaccination and the risk of multiple sclerosis. N Engl J Med 2001; 344:327-332. 
החוקרים
ביצעו מחקר בקרה ביקורת על אחיות בארה"ב ולא מצאו שום קשר בין חיסון
HBV ולהתפתחות של טרשת נפוצה. אין קשר בין מספר המנות שניתנו
להתפתחות של טרשת נפוצה.
Confavreux C, Suissa S, Saddier P, et al. Vaccinations and the risk of relapse in multiple sclerosis. New Engl J Med 2001; 344(5):319-326.
החוקרים
מצאו שחיסון נגד טטנוס,
HBV ושפעת לא העלו את
הסיכון הקצר טווח להתדרדרות חוזרת (
relapse) של טרשת נפוצה.
Sadovnick AD and DW Scheifele. School-based hepatitis B vaccination programme and adolescent
multiple sclerosis
. Lancet 2000;355:549-550.
החוקרים
בדקו המופע של טרשת נפוצה אצל בני נוער בגילאי 11-12 שנים בקולומביה הבריטית
לפני ואחרי הכנסת חיסון
HBV. הם לא מצאו שום קשר
בין החיסון לטרשת נפוצה.

חיסון נגד
פפילומה (
HPV) וטרשת נפוצה (MS)/מחלות דמיאלינציה

שם
המחקר
תקציר
Mouchet
J, Salvo F, Raschi E, et al.
Human papillomavirus vaccine and demyelinating diseases—a
systematic review and meta-analysis
. Pharmacol Res 2018;132:108-118.
החוקרים
ביצעו סקירה מקיפה על כל המחקרים שפורסמו במאי 2017 על מנת למצוא האם יש סיכון
בלפתח מחלת דמיאלינציה אחרי חיסון
HPV. הם לא מצאו שום קשר בין החיסון ל-MS, מחלת דמיאלינציה מרכזית ודלקת בעצב
הראיה.
Mailand
MT and JL Frederiksen.
Vaccines and multiple sclerosis: a systematic review. J Neurol
2017; 264:1035-1050. 
החוקרים
עברו על רשומות רפואיות וספרותיות בהקשר של התפקיד של חיסונים בהתפתחות של טרשת
נפוצה (
MS) או החמרה של טרשת נפוצה (relapse). הם לא מצאו שום קשר בין התפתחות של MS לבין חיסונים נגד צהבת B (HBV), חיסונים נגד וירוס הפפילומה (HPV), חיסון שפעת עונתי, חיסון MMR, חיסון נגד אבעבועות רוח, חיסון נגד טטנוס, חיסון נגד שחפת,
חיסון נגד פוליו או דיפתריה. לא היה סיכון מוגבר בהחמרה של
MS לאחר החיסון.
Grimaldi-Bensouda
L, Rossignol M, Kone-Paut I, et al.
Risk of autoimmune diseases and human papilloma virus (HPV)
vaccines: six years of case-referent surveillance
. J Autoimmun
2017; 19:84-90.
החוקרים
בדקו את הסיכון של מחלות אוטואימוניות בהקשר לחיסון נגד פפילומה אצל ילדות ונשים
בגילאים 11-25 שנים במשך זמן של 6 שנים וחצי. הם מצאו שאין שום קשר בין החיסון
ולתופעות של
MS, גיליאן ברה, מחלות דאמליאנציה, סכרת סוג
1, דלקת אוטואימונית של התירואיד, טרומבוציטופניה אימונית ומחלות רקמות חיבור.
Dhar
JP, Essenmacher L, Dhar R, et al.
The safety and immunogenicity of quadrivalent HPV (qHPV)
vaccine in systemic lupus erythematosus
. Vaccine 2017;35:2642-2646.
החוקרים
בדקו את הבטיחות והאימונוגניות של חיסון נגד פפילומה אצל נשים עם
SLE (זאבת) בגילאים 19 עד 50. חמישה מקרים של תופעות לוואי חמורות
התרחשו אך אף לא אחת מהן הייתה קשורה לחיסון או לזאבת. אף אחת מהנשים לא סבלה
מהחמרה של
SLE או החמרה של המחלה. החוקרים הגיעו למסקנה
שהחיסון יעיל ובטוח גם לנשים עם זאבת.
החוקרים
בדקו האם חיסון
HPV היה קשור לעלייה בהופעה של מקרים חדשים של
מחלות אוטואימוניות באוכלוסייה בסיכון גבוה של יותר מ-70,000 מנשים וילדות
בגילאים 10-30 עם רקע של מחלות אוטואימוניות. החוקרים לא מצאו שום קשר או זיהו
מקרים חדשים של מחלות אוטואימוניות לחיסון ה-
HPV באוכלוסייה בסיכון.
החוקרים
בדקו את ההקשר בין חיסון נגד וירוס הפפילומה (
HPV) והסיכון להתפתחות של טרשת נפוצה (MS) או מחלות דהמיאלניציה אחרות אצל נשים וילדות בגילאים 10-44
בדנמרק ובשוודיה. החוקרים בדקו כ-4,000,000 נשים ויותר מ-789,000 נשים שקיבלו את
חיסון ה-
HPV. החוקרים לא מצאו קשר או סיכון גבוה להתפתחות
של
MS ומחלות דהמיאלנציה אחרות כגון אופטיק
נויריטיס, נורומיאליטיס אופטיקה, דלקת בחוט השדרה או
ADEM.  
Langer-Gould
A, Qian L, Tartof SY, et al.
Vaccines and risk of multiple sclerosis and other central
nervous system demyelinating diseases
. JAMA 2014;71(12):1506-1513.
החוקרים
בדקו חיסונים, ספציפית חיסון נגד צהבת
B ונגד פפילומה בהקשר של האם הם גורמים לסיכון גבוה יותר של טרשת
נפוצה,
ADEM, דלקת בחוט השדרה ומחלות נוספות של
דהמיאלנציה. הם לא מצאו שום קשר בין החיסונים למחלות הנ"ל לכל אורך תקופת
המחקר שארך כשלוש שנים.

החיסון
נגד שפעת וטרשת נפוצה ומחלות דהמיאלינציה של מערכת העצבים המרכזית

שם
המחקר
תקציר
Mailand MT and JL Frederiksen. Vaccines and multiple sclerosis: a systematic review. J Neurol 2017; 264:1035-1050. 
החוקרים
סקרו את הספרות הרפואית ולא מצאו קשר בין חיסון השפעת לטרשת נפוצה.
DeStefano F, Verstraeten T, Jackson LA, et al.  Vaccinations and risk of central nervous system demyelinating
diseases in adults
. Arch Neurol 2003;60:504-509.
החוקרים
בדקו את הקשר בין חיסונים להופעה של טרשת נפוצה או נויריטיס אופטי אצל מבוגרים
בגילאים 18 עד 49 ורשומים בשלושה ארגוני בריאות גדולים. החוקרים בדקו את ההופעה
של הסימפטומים הראשונים לאחר מנת החיסון הראשונה ובזמן מנות נוספות של החיסונים.
הם לא מצאו שום קשר בין החיסונים שנבדקו וכללו את החיסון נגד צהבת
B, חיסון נגד שפעת, חיסון נגד טטנוס, חצבת או אדמת. 
Confavreux C, Suissa S, Saddier P, et al.  Vaccinations and the risk of relapse in multiple sclerosis. New Engl J Med 2001; 344(5):319-326.
החוקרים
מצאו שהחיסונים נגד טטנוס, צהבת
B ושפעת לא גרמו להחמרה
של טרשת נפוצה אצל מבוגרים.
Moriabadi NF, Niewiesk S, Kruse N, Jung S, Weissbrich B,
et al. 
Influenza
vaccination in MS: absence of T-cell response against white matter proteins
. Neurol 2001; 56:938-943.
החוקרים
בדקו את תאי ה-
T הספציפיים לוירוס השפעת ולתאי מיאלין עם
חלבון ספציפי אצל חולים עם טרשת נפוצה וקבוצת ביקורת של בני אדם בריאים כאשר שתי
הקבוצות קיבלו את חיסון נגד שפעת. שתי הקבוצות הגיבו לחיסון עם תגובה חיסונית
תקינה כפי שניתן לראות לפי טיטר הנוגדנים. בשתי הקבוצות לא ראו עליה בתאי ה-
T הספציפיים שקשורים לתאי המיאלין או לתאי מיאלין רקומביננטים.
החוקרים הגיעו למסקנה שמידע זה תאם למחקרי תצפית שהחיסון נגד שפעת בטוח לחולי
טרשת נפוצה.
Miller AE, Morgante LA, Buchwald LY, Nutile SM, Coyle PK,
et al. 
A multicenter,
randomized, double blind, placebo-controlled trial of influenza immunization
in multiple sclerosis
. Neurol 1997;48;312-314.
החוקרים
בדקו את ההשפעה של חיסון השפעת אצל חולי טרשת נפוצה. הם לא מצאו שום הבדל בין
קבוצה שקיבלה פלסבו לקבוצה שקיבלה את החיסון בהקשר של החמרה של המחלה. הם הגיעו
למסקנה שהחיסון בטוח לחולי טרשת נפוצה ואינו גורם להחמרה או קשור לעליה בהתקפים
של המחלה.
החוקרים
בדקו חולי טרשת נפוצה עם הישנות (
relapse) שכיחה של המחלה בהקשר
של האם החיסון נגד שפעת קשור לכך. החוקרים בדקו את המטופלים למשך כ-3 שבועות
ועשו בדיקות
MRI לפני החיסון ואחרי החיסון. החוקרים לא
מצאו החמרה לפני ואחרי החיסון. החוקרים הגיעו למסקנה שחיסון השפעת לא משפיע על
חולי טרשת נפוצה.

*******************************



סיבוכים
נוירולוגים וחיסון השעלת

שם
המחקר
תקציר
Top KA, Brna P,
Ye L, Smith B.
Risk of seizures after immunization in children with epilepsy: a
risk interval analysis
. BMC Pediatr 2018;18:134.
החוקרים
ניתחו את הסיכון להתקפים לאחר חיסון אצל ילדים עם אפילפסיה מתחת לגיל 7. הסיכון
להתקפים לא הוגדל 0-14 יום לאחר החיסון. החוקרים הסיקו כי ילדים עם אפילפסיה
אינם נמצאים בסיכון מוגבר להתקפים בעקבות החיסון. ממצאים אלה מראים כי החיסון
בטוח לילדים עם אפילפסיה.
Daley MF, Yih WK,
Glanz JM, Hambidge SJ, Narwaney KJ, et al.
Safety of diphtheria, tetanus, acellular pertussis and
inactivated poliovirus (DTaP-IPV) vaccine
. Vaccine
2014;32:3019-3024.
החוקרים
בדקו את הסיכון לתופעות לוואי חמורות אך נדירות לאחר קבלת
DTaP-IPV (חיסון מחומש) ביותר מ-200,000 ילדים בגילאי 4-6 שנים במהלך תקופה של
ארבע שנים באמצעות פרויקט
VSD בארה"ב. קבלת DTaP-IPV לא הגדילה את הסיכון לדלקת קרום המוח / דלקת המוח, התקפים, שבץ,
תסמונת
Guillain-Barré, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, אנפילקסיס,
תגובות אלרגיות חמורות או תגובות מקומיות רציניות.
החוקרים
העריכו את הסיכון לפירכוסי חום ואפילפסיה של יותר מ-300,000 ילדים שקיבלו
DTaP-IPV-Hib בגילאים 3, 5 ו -12 חודשים בדנמרק במהלך תקופה של שש שנים.
חיסון
DTaP-IPV-Hib לא היה קשור לסיכון מוגבר של התקפי
פרכוסים בילדים בתוך שבעה ימים לאחר קבלת החיסון לעומת אלה ילדים מעבר שבעה ימים
של חיסון. ניתוחי משנה הראו עלייה בסיכון להתקפים של פירכוסי חום ביום החיסונים
הראשונים אם כי הסיכון המוחלט היה קטן. חיסון
DTaP-IPV-Hib לא היה קשור עם סיכון מוגבר לאפילפסיה. (כאמור בפירכוסי חום כל
עלייה של חום גורמת לפירכוסים אצל אלו הסובלים מכך – זו תופעה שפירה שעוברת
מעצמה כאשר הילדים גדלים)
Huang WT,
Gargiullo PM, Broder KR, Weintraub ES, Iskander JK, et al.
Lack of
association between acellular pertussis vaccine and seizures in early
childhood
. Pediatrics 2010;126(2):e263-e269.
החוקרים
בדקו את שכיחות ההתקפים לאחר קבלת
DTaP במשך 10 שנים ביותר מ
-430,000 ילדים בגילאי 6 שבועות ל -23 חודשים. הם לא מצאו קשר או עלייה משמעותית
בסיכון להתקפים לאחר קבלת
DTaP.
Yih WK, Nordin
JD, Kulldorff M, Lewis E, Lieu TA, et al. An assessment of the safety of
adolescent and adult tetanus-diphtheria-acellular pertussis (Tdap) vaccine,
using active surveillance for adverse events in the Vaccine Safety Datalink.
Vaccine 2009;27:4257-4262.
הבטיחות
של
Tdap נצפתה במחקר זה מדי שבוע בקרב נבדקים
בגילאי 10-64 שנים, תוך התייחסות ספציפית לדלקת המוח, דלקת קרום המוח, תסמונות הגורמות
לשיתוק, התקפים אפילפטים, הפרעות עצב גולגולתי ותסמונת
Guillain-Barré
(GBS)
. לא נמצאו עדויות לקשר בין Tdap ובין כל תופעות לוואי אלו במהלך תקופת מעקב של שלוש שנים שכללה
יותר מ-660,000 מנות
Tdap.
Ray P, Hayward J,
Michelson D, Lewis E, Schwalbe J, et al. 
Encephalopathy
after whole-cell pertussis or measles vaccination: lack of evidence for a
causal association in a retrospective case-control study
. Pediatr Infect
Dis J 2006;25:768-773.
החוקרים
בדקו את הקשר האפשרי בין חיסון עם רכיב השעלת התאי (
DTP) וחיסון עם רכיב החצבת (MMR) לבין אנצפלופתיה, אנצפליטיס ותסמונת ריי, על ידי הערכה ומעקב
של תיקים רפואיים למשך 15 שנים אצל ארבעה ארגונים רפואיים בארצות הברית, אשר
הקיפו קרוב ל-2.2 מיליון ילדים. החיסונים
DTP ו-MMR לא היו קשורים לעלייה בסיכון של
אנצפלופתיה, דלקת המוח, או תסמונת ריי לאחר החיסון. בנוסף לכך, לא נמצאה אנצפלופתיה
שקשורה ספציפית לרכיב השעלת התאי, תוצאות שהיו זהות גם במחקרים אחרים.
Barlow WE, Davis
RL, Glasser JW, Rhodes PH, Thompson RS, et al.
The risk of
seizures after receipt of whole-cell pertussis or measles, mumps and rubella
vaccines
. N Engl J Med 2001;345:656-661.
החוקרים
בדקו את הקשר בין חיסון
DTP (רכיב
השעלת התאי שלא משווק יותר)
וחיסון
MMR וסיכון להתקף פרכוסים ראשון, פרכוסים
שלאחר מכן, נכות ובעיות התפתחויות אצל ילדים. במשך תקופת המחקר של 3 שנים, נבדקו
יותר מ-340,000 מנות חיסון
DTP ו-130,000 מנות חיסון MMR. נתינה של DTP גרמה לעליה בסיכון
לפרכוסי חום רק ביום מתן החיסון (6 ל-9 מקרים של פרכוסי חום ל-100,000 ילדים
מחוסנים), מתן של חיסון
MMR גרם לעליה של פרכוסי
חום אצל כ-8 עד 14 ימים לאחר מתן החיסון (25-34 פרכוסי חום ל-100,000 ילדים).
שני החיסונים אינם קשורים ולא ראו עליה בסיכון לפרכוסים שהם לא פרכוסי חום.
ילדים עם פרכוסי חום לא הראו עליה בסכנה לנכות או לבעיות התפתחותיות בהמשך חייהם
בהשוואה לילדים לא מחוסנים.
Goodwin J, Nash
M, Gold M, Heath TC, Burgess MA.
Vaccination of children following a previous
hypotonic-hyporesponsive episode
. J Paediatr
Child Health 1999;35:549-552.
איפיזודות
היפורספונסיביות-היפוטוניות
(HHE) נחשבו בעבר התווית נגד
לחיסון שעלת באוסטרליה. במחקר זה, החוקרים העריכו את הבטיחות של חיסון נוסף
בילדים שחוו
HHE. החוקרים לא מצאו HHE או תגובות חמורות לאחר DTaP, DTP או DT. החוקרים הסיקו כי ילדים בריאים בעבר אשר
חווים תגובות
HHE יכולים להמשיך בבטחה את לוחות החיסונים
הסטנדרטיים
Vermeer-de Bondi
PE, Labadie J, Rumke HC.
Rate of
recurrent collapse after vaccination with whole cell pertussis vaccine:
follow up study
. BMJ 1998;316:902-903.
החוקרים
ערכו מחקר מעקב על 84 ילדים בהולנד עם התמוטטות מדווחת לאחר החיסון הראשון שלהם
לרכיב שעלת תאי (
DTP) כדי לקבוע את שיעור הישנותם של אלו
שקיבלו מינונים הבאים של
DTP. לאף אחד מהילדים לא
היתה התמוטטות חוזרת, ותופעות לוואי אחרות היו קלות.
Greco D, Salmaso
S, Mastrantonio P, Giuliano M, Tozzi A, et al.
A controlled trial of two acellular vaccines and one whole cell
vaccine against pertussis
. N Engl J Med
1996;334:341-348.
החוקרים
השוו את היעילות והבטיחות של שני חיסונים.
DTwP (דיפתריה טטנוס ושעלת תאי) ו-DT לבדם בלמעלה מ-14,000 ילדים בגילאי 6 עד 28 שבועות של חיים. ל- DTwP נמצא שיעור גבוה משמעותית של תגובות מקומיות ומערכיות, כולל
נפיחות ורגישות מקומית, עצבנות, חום, בכי מתמשך במשך 3 שעות, ואפיזודות
היפוטוניות / היפרפורספונזיסטיות לעומת אלו שקיבלו
DTaP (חיסון עם רכיב השעלת הא-תאי). אירועים לאחר קבלת DTaP היו דומים לקבוצת הביקורת שקיבלה DT בלבד. ההתקפים היו נדירים או לא התרחשו בקבוצות החיסונים.
(כלומר מצאו שהחיסון ה-
DTaP עם פחות תופעות לוואי
מה-
DTP)
Gustafsson L,
Hallander HO, Olin P, Reizenstein E, Storsaeter J.
A controlled trial of a two-component acellular, a five-component
acellular, and a whole-cell pertussis vaccine
. N Engl J Med
1996;334:349-356.
החוקרים
השוו את היעילות והבטיחות של שני סוגים של חיסון נגד שעלת. החיסון הא-תאי והחיסון
התאי וגם חיסון טטנוס דיפתריה ללא רכיב השעלת בלמעלה-9,000 ילדים במהלך ששת
החודשים הראשונים של החיים. ל-
DTP נמצא
שיעור גבוה משמעותית של תגובות מקומיות ומערכיות, כולל בכי ממושך, ציאנוזה, חום
ותגובות מקומיות לעומת חיסוני
DTaP ו- DT.  שיעורי DTaP של אירועים אלה היו דומים לקבוצת הביקורת שקיבלה DT לבדה. התופעות לוואי התרחשו לעיתים רחוקות ב-48 השעות שלאחר
קבלת החיסון, והשיעורים היו דומים בין כל הקבוצות.
Rosenthal S, Chen
R, Hadler S.
The safety of acellular pertussis vaccine vs whole-cell pertussis
vaccine
. Arch Pediatr Adolesc Med 1996;150:457-46
בדצמבר
1991 רשם ה-
FDA את החיסון הראשון הא-תאי לשעלת לשימוש
בילדים בגילאי 15 חודשים עד 7 שנים. במחקר זה, החוקרים ניתחו נתוני מעקב שלאחר
השיווק שהוגשו למערכת המידע
VAERS מסוף 1990 ועד סוף
1993, כדי לקבוע האם תופעות לוואי חמורות אך נדירות הן פחות שכיחות לאחר
DTaP בהשוואה לרכיב השעלת התאי ( 
DTP). 
כ -27 מיליון מנות
DTP ו-5
מיליון מנות
DTaP נמסרו בתקופה זו. חיסון
ה-
DTaP (החיסון עם רכיב השעלת
הא-תאי) היה קשור באופן משמעותי לפחות תופעות לוואי שליליות, וכן פחות דיווחים על
תופעות לוואי קלות (חום, התקפים או אשפוז) בהשוואה ל-
DTP.



*******************************



חיסונים
ומוות בעריסה

(
SIDS)

שם
המחקר
תקציר
החוקרים
ניתחו מידע ממאגר מידע לאומי בנושא "מוות בעריסה". הם איגדו מידע של 6
שנים של מתן חיסונים אצל ילדים בגילאי 3 חודשים. הם מצאו שאין קשר בין חיסוני
שגרה למוות בעריסה ואין סיכון מוגבר.
Moro
PL, Arana J, Cano M, Lewis P, Shimabukuro TT.
Deaths
reported to the Vaccine Adverse Event Reporting System, United States,
1997-2013
.
CID 2015;61:980-987.
החוקרים
בדקו מידע מה-
VAERS לאורך פרק זמן של 16 שנים ובו היה כלול
מוות בעריסה (
SIDS). עם
השנים הם ראו ירידה במקרי המוות בעריסה בארה"ב. בנוסף, לאחר כניסה של
חיסונים חדשים לשגרה כגון רוטה וירוס, חיסון נגד פנאומוקוק והחיסון מהחומש הם לא
ראו עליה במקרי ה-
SIDS
אלא ירידה.
Traversa
G, Spila-Alegiani S, Bianchi C, Ciofi degli Atti M, Frova L, et al.
Sudden unexpected deaths and vaccinations during the first
two years of life in Italy: a case series study
. PLoS ONE
2011;6(1):e16363.
החוקרים
לא מצאו סיכון גבוה יותר ל-
SUD (מוות ארעי לא מוסבר) בפרק זמן של 0-7
ימים לאחר חיסון ופרק זמן של 0-14 ימים לאחר חיסון (כלומר אין קשר).
Vennemann,
MMT, Butterfab-Bahloul T, Jorch G, et al.
Sudden infant death syndrome: no increased risk after
immunisation
. Vaccine 2007;25: 336-340.
החוקרים
חקרו את הקשר ל-
SIDS
ולהתחסנות בשנה הראשונה של החיים. ניתן גם דגש לחיסונים מרובים עם 15 אנטיגנים
שונים. הם לא מצאו שום קשר בין
SIDS לבין ההתחסנות בפרק זמן של 14 יום לאחר
מתן החיסון. בנוסף הם מצאו שתינוקות שנפטרו עקב
SIDS היו פחות מחוסנים וקיבלו את החיסון בגיל
מאוחר יותר בהשוואה לתינוקות בריאים שהתחסנו בזמן ולפי ההמלצות.
Eriksen
EM, Perlman JA, Miller A, Marcy SM, Lee H, et al.
Lack of
association between hepatitis B birth immunization and neonatal death: A
population-based study from the Vaccine Safety Datalink Project
. Pediatr
Infect Dis J 2004;23:656-661.
החוקרים
העריכו יותר מ -360,000 לידות במהלך תקופה של חמש שנים, כדי לקבוע האם קיים קשר
בין קבלת חיסון נגד הפטיטיס
B בלידה לבין מוות בעריסה. החוקרים מצאו כי
אין קשר בין קבלת חיסונים נגד הפטיטיס
B בזמן לידתם לבין תמותת ילודים, ושיעור
מקרי המוות כתוצאה מגורמים בלתי צפויים (
SIDS) לא היה שונה בין תינוקות מחוסנים ובלתי
מחוסנים.
Fleming
PJ, Blair PS, Platt MW, Tripp J, Smith IJ, et al.
The UK
accelerated immunisation programme and sudden unexpected death in infancy:
case-control study
. BMJ 2001;322:1-5.
בתחילת שנות ה-90 הואץ לוח הזמנים של חיסונים
שגרתיים לתינוקות בבריטניה כדי לתת את החיסונים בגיל מוקדם יותר. החוקרים מצאו
כי תוכנית החיסון המואץ לא הגדילה את הסיכון ל-
SIDS באוכלוסיית מחקר של 17.7 מיליון תינוקות. כמו כן הילדים שלא
התחסנו או התחסנו אופן חלקי היו בסיכון הגבוה ביותר למוות בעת הינקות.
Jonville-Bera
AP, Autret-Leca E, Barbeillon, Paris-Llado J and the French Reference Centers
for SIDS.
Sudden unexpected death in infants under 3 months of age and
vaccination status – a case-control study
. Br J Clin Pharmacol 2001;51:271-276.
החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי בן שנתיים על מצב
התחסנות של תינוקות שמתו בין גילאי חודש ל-3 חודשים בצרפת כדי להעריך האם החיסון
הגביר את הסיכון למוות בעריסה. החוקרים מצאו כי החיסון המחומש (
DTAP-IPV) עם או בלי חיסון HiB לא הגביר את הסיכון ל-SIDS.
Silvers
LE, Ellenberg SS, Wise RP, Varricchio FE, Mootrey GT, et al.
The
epidemiology of fatalities reported to the Vaccine Adverse Event Reporting
System 1990-1997
. Pharmacoepidemiol Drug Saf 2001; 279-285.
החוקרים בדקו את מקרי המוות שדווחו ל- VAERS בארה"ב במשך שבע שנים ומצאו שהדיווחים הגיעו לשיא בשנים
1992-1993 ולאחר מכן ירדו, כאשר כמעט מחצית מהמקרים יוחסו ל-
SIDS. המגמה של הפחתת שיעורי SIDS
קשורה עם המלצת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים משנת 1992 לתינוקות לישון בצדם
או בגבם ובמסגרת המכון הלאומי לבריאות הילד ולפיתוח האדם  בזמן הפרוייקט "חזרה לישון" ב-1994.
החוקרים הגיעו למסקנה כי נתונים אלה תומכים בממצאים של מחקרים מבוקרים שנעשו בעבר
המראים כי הקשר הזמני שחשבו שהיה קיים בתחילת שנות ה-90 סוף ה-80 בין חיסון
לתינוקות ו-
SIDS הוא מקרי ולא סיבתי.
Griffin
MR, Ray WA, Livengood JR, Schaffner W.
Risk of sudden infant death syndrome after immunization with
the diphtheria-tetanus-pertussis vaccine
. New Engl J Med 1988;319(10):618-623.
החוקרים בדקו האם החיסון האחרון של DTP הוא גורם סיכון אפשרי עבור SIDS במהלך תקופה של 10 שנים בטנסי. הם לא מצאו
עלייה בסיכון ל-
SIDS לאחר חיסון עם חיסון DTP  ולא נמצא קשר בין ה-SIDS לבין הגיל שבו מתחילים את החיסון (כלומר זה לא
משנה אם החיסון ניתן בגיל יום או גיל חצי שנה). בנוסף, שיעור ה-
SIDS ירד בשבוע הראשון לאחר החיסון.
החוקרים בחנו את הקשר האפשרי בין חיסון דיפתריה-טטנוס-שעלת
(
DTP) לבין הופעת מוות פתאומי של ילדים בארצות הברית, תוך שימוש
בנתונים ממסד נתונים לאומי אפידמיולוגי. הם לא מצאו קשר זמני בין
SIDS לבין קבלת החיסון DTP. תינוקות עם SIDS היו פחות מחוסנים/לא מחוסנים מאשר תינוקות ללא SIDS.
Keens
TG, Davidson Ward SL, Gates EP, Andree DI, Hart LD.
Ventilatory pattern following diphtheria-tetanus-pertussis
immunization in infants at risk for sudden infant death syndrome
. AJDC
1985;139:991-994.
החוקרים העריכו את ההשפעות של חיסון DTP על
דפוס האוורור במהלך השינה אצל תינוקות בסיכון מוגבר ל-
SIDS, כולל אלה עם דום נשימה לא מוסבר ואלה שהיו אחים של קורבנות SIDS.. החוקרים מצאו כי חיסון DTP לא
הגביר את הפרעות של דפוס האוורור בתינוקות בסיכון מוגבר ל-
SIDS.
*******************************


האם יש עומס על הילד במתן מספר חיסונים:


שם
המחקר
תקציר
החוקרים
בדקו את הקשר בין מספר החיסונים שניתנו בשנתיים הראשונות לחייהם לבין התרחשותם של
זיהומים שאינם קשורים לחיסונים בין הגילאים שנתיים לארבע שנים. הם לא מצאו הבדל
במספר המצטבר של אנטיגנים או במספר האנטיגנים שקיבלו ביום אחד ילדים שפיתחו
זיהומים שאינם קשורים לחיסונים (כלומר, לא היה עומס על מערכת החיסון והילדים חלו
בלי קשר לחיסון).
Sherrid
AM, Ruck CE, Sutherland D, et al.
Lack of
broad functional differences in immunity in fully vaccinated vs. unvaccinated
children
Pediatr
Res 
2017;81(4):601-608.
החוקרים
העריכו את התגובה החיסונית לגירויים כלליים של מערכת החיסון שלא קשורים לחיסונים
בקרב ילדים שחוסנו באופן מלא ובלתי מחוסנים לחלוטין בטווח הגילאים 3 ל -5 שנים.
הם מצאו כי חיסונים סטנדרטיים בילדות לא גרמו לשינויים שקשורים להחלשה של מערכת
החיסון והחיסונים לא גרמו לילדים להיות יותר רגישים לזיהומים בהשוואה ללא
מחוסנים.
החוקרים
בדקו האם יש קשר בין החשיפה לאנטיגנים ספציפיים בחיסונים או לחשיפה מקסימלית
ביום אחד לחיסונים (כלומר מספר רב של מנות חיסון) לבין התפתחות הפרעת ספקטרום
האוטיזם (
ASD),
הפרעה אוטיסטית (
AD)
או
ASD עם
רגרסיה אצל ילדים בשנתיים הראשוניים לחייהם. הם לא מצאו קשר בין חשיפה לאנטיגן
מחיסונים או לחשיפה מקסימלית לבין הסיכון לפתח
ASD, AD או ASD עם רגרסיה.
Iqbal
S, Barile JP, Thompson WW, DeStefano F.
Number of antigens in early childhood vaccines and
neuropsychological outcomes at age 7-10 years
Pharmacoepidemiol
Drug Saf 
2013;22:1263-1270.
החוקרים
השוו את התוצאות הנוירו-פסיכולוגיות אצל יותר מ-1,000 ילדים בגילאי 7-10 שנים עם
מספר האנטיגנים הספציפיים לחיסונים שאליהם הם נחשפו במהלך 24 החודשים הראשונים
לחיים. הם לא מצאו קשר בין מספר האנטיגנים הספציפיים לחיסונים לבין תוצאות
נוירו-פסיכולוגיות שליליות.
החוקרים
השוו תוצאות נוירו-פסיכולוגיות ארוכות טווח אצל ילדים שקיבלו חיסונים בזמן לעומת
אלו שקיבלו חיסונים מאוחרים או לא מלאים במהלך הינקות. מתן חיסון בזמן לא היה
קשור לתוצאות נוירופסיכולוגיות שליליות כ-7 עד 10 שנים מאוחר יותר. החוקרים
הגיעו למסקנה כי אין כל תועלת בעיכוב חיסונים במהלך השנה הראשונה לחיים.
Hviid
A, Wohlfahrt J, Stellfeld M, et al. 
Childhood vaccination and nontargeted infectious disease
hospitalization
JAMA 2005;294(6):699-705.
החוקרים
העריכו את הקשר בין חיסוני ילדות המנוהלים באופן שגרתי לבין הופעתן של מחלות
זיהומיות ביותר מ-800,000 ילדים. הם גילו כי לא מספר החיסונים ולא קבלת חיסונים
מרובים של אותו חיסון הגבירו את הסיכון לאשפוז הנגרם על ידי מחלות זיהומיות.
Offit
PA, Quarles J, Gerber MA, et al. 
Addressing
parents’ concerns: do multiple vaccines overwhelm or weaken the infant’s
immune system?
 Pediatrics 2002;109(1):124-129.
בהינתן
מספרם של תאי
B
במחזור הדם, מספרם של נוגדנים ספציפיים במחזור הדם , מספר האנטיגנים הספציפיים
לחיסונים שאליהם חשופים תינוקות בשנים הראשונות של החיים, וכמות הנוגדנים
הדרושים כדי להגיב לכל אנטיגן, החוקרים העריכו כי לתינוקות יש יכולת תיאורטית לקבל
לפחות כ-10,000 חיסונים בבת אחת. המחברים הראו גם שמספר המרכיבים החיסוניים
בחיסונים הנוכחיים הוא למעשה פחות מחיסון אחד (אבעבועות שחורות) שהילדים קיבלו
לפני 100 שנה.
*******************************



פוליסורבט
80 בחיסון:


שם
המחקר
תקציר
החוקרים
בדקו את הבטיחות והאימונוגניות של
PCV-13 המיוצרים עם או בלי
פוליסורבט 80 אצל תינוקות בגיל שנתיים, 3, 4 ו -12 חודשים. האימונוגניות והבטיחות
היו דומים בשני החיסונים.



*******************************



חיסונים
ושמרים:

שם
המחקר
תקציר
Wiedermann
G, Scheiner O, Ambrosch F, Kraft D, Kollaritsch H, et al. Lack of induction
of IgE and IgG antibodies to yeast in humans immunized with recombinant
hepatitis B vaccines. Int Archs Allergy Appl Immun 1988;85:130-132.


במחקר,
מתנדבים חוסנו בשלוש מנות של חיסון הפטיטיס
B רקומביננטים שמקורו משמרים במרווחים חודשיים
בהשוואה עם חיסונים ממקור של פלסמה של בני אדם. נבדקו דגימות דם לנוכחות של
נוגדנים
IgE או
IgG
כנגד אנטיגנים שמרים הקשורים ל-
Saccharomyces
cerevisiae
ו- Candida
albicans
, בהתאמה, כאשר קיימת תגובתיות בין שתי
הגנריות. לא נמצאה עלייה בנוגדי
IgE (נוגדני אלרגיה) נגד אנטיגנים של Saccharomyces
cerevisiae
ולא בנוגדי IgG נגד אנטיגנים לקנדידה. החוקרים הסיקו כי
חלבוני השמרים בחיסוני הפטיטיס
B רקומביננטים אינם גורמים לתגובה אלרגית מסוג
1 או מסוג 3.
Petre
J, Van Wijnendaele F, De Neys B, Conrath K, Van Opstal O, et al. Development
of a hepatitis B vaccine from transformed yeast cells. Postgrad Med H
1987;63(Suppl 2):73-81.
החוקרים
בדקו מחוסנים לפני ואחרי חשיפה לחיסון נגד צהבת
B שמקורו משמרים ואת רמת הנוגדנים
אנטי-שמרים בדמם. כל הנבדקים נבדקו לפני ההתחסנות בשביל למצוא האם הם חיוביים
עבור נוגדנים נגד
IgG לשמרים
לפני החיסון. 1-2% מהנבדקים היו עם רמות נמוכות של נוגדני
IgE אנטי שמרים לפני ההתחסנות. טיטר הנוגנדים
מסוג
IgG
לאחר חיסון היה בטווחים שונים בין כל הנבדקים, כל הטווחים שנצפו לא היו קשורים
לתגובות שליליות כלשהן. חיסון ממקור של שמרים הוא בטוח, גם במתחסנים שיש להם נוגדן
מסוג
IgE
נגד שמרים.
Zajac
BA, West DJ, McAleer WJ, Scolnick EM. Overview of clinical studies with
hepatitis B vaccine made by recombinant DNA. J Infect 1986;13(Suppl A):39-45.
האנטיגן
שנעשה בו שימוש בחיסון הפטיטיס
B, שמקורו בתרבית של חיידקי הפטיטיס B, מיוצר על ידי שמרים שלתוכם הוחדר המקטע
הגנטי של האנטיגן. בחיסון יש כמויות מיניאטוריות (
trace
amount
) של חלבון שמרים. ככזה, קיים חשש תיאורטי
כי מתן של חיסון ממקור שמרי עלול לגרום תגובות אלרגיות לחלבוני שמרים. החוקרים
בדקו את הסרום של 133 אנשים לפני ואחרי קבלת החיסון רקומביננטי עבור נוגדנים
אנטי שמרים. למאה אחוז מהמטופלים היו נוגדנים אנטי-שמרים מסוג
IgG בדגימות טרום-חיסון ואחרי-כן, כנראה
מחשיפה דרך אכילת לחם (השמרים הם שמרי אפייה). תגובות שליליות לא היו שכיחות
יותר באנשים עם כמות גבוהה של נוגדני שמרים.

המחקר הדני החדש שמצא (שוב) שאין קשר בין חיסון ה-MMR לאוטיזם

החודש פורסם מחקר דני חדש הבודק את הקשר בין  MMR לאוטיזם בכתב עת מכובד מאוד (אימפקט פקטור של 19.384 שזה מאוד גבוה).
לדנמרק יש מאגר לאומי של התיקים הרפואים של כלל התושבים שפתוח לחוקרים במדינה. זה מאגר מאוד ייחודי המאפשר לעשות מחקרים באמת מעניינים.

המחקר הדני החדש, בדק את הרשומות והתיקים הרפואיים של 657,461 ילדים שנולדו בין השנים 1999 עד 2010 ועקבו מה קורה במהלך השנים לילדים עד שנת 2013.

המחקר למעשה התבצע כי היו ביקורות כלפי המחקרים שנעשו בעבר בדנמרק. הטענות היו שהם לא עשו השוואה בין מחוסנים ללא מחוסנים כלל (כלומר אוכלוסייה נאיבית), שלא עשו השוואה בין מחוסנים ללא מחוסנים במשפחות עם סיכון גבוה, כלומר אחאים (siblings) של ילדים אוטיסטים שלהם יש סיכוי גבוה יותר להיות גם אוטסטים. בנוסף טענו שהם לא בדקו את העניין של אוטיזם רגרסיבי. אז במחקר הזה, בדקו את כל הנ"ל ואף יותר.

החוקרים סרקו את כל התיקים שבהם היו את הקודים שכללו:
autistic disorder, atypical autism, asperger syndrome, other pervasive developmental disorder, unspecified pervasive developmental disorder.
כלומר, הם בדקו את הקשר למגוון סינדרומים שונים.
בנוסף, הם כללו מידע שהכיל מחלות גנטיות עם סיכון מוגבר לאוטיזם, אבל במידה והילד אובחן לפני גיל שנה הוא לא נכנס למחקר ולכן היו ילדים רק לאחר גיל שנה (כלומר, רק לאחר שקיבלו את החיסון). כמו כן, החוקרים הכניסו למחקר גורמי סיכון רבים כגון גיל האם, גיל האב, עישון בזמן ההריון, הצורה שבה נולד הילד, פגות, גודל הראש של הילד, משקל נמוך בזמן לידה, ציון אפגר נמוך מ-5 וכו'.

אז מה בדיוק החוקרים עשו?
החוקרים עקבו אחרי הילדים מגיל שנה עד סוף המחקר או עד שהם אובחנו עם אוטיזם, נפטרו, נעלמו ממאגרי הרישום או עברו למדינה אחרת. בנוסף, החוקרים עשו השוואות בין ילדים שחוסנו וילדים שלא חוסנו לחיסון ה-MMR כולל אוכלוסיה שלא חוסנה כלל לשום חיסון לפני גיל שנה, כמו כן, הם כללו אחאים לילדים עם כל הקודים הנ"ל. אחאים לילדים אוטיסטים הם בסיכון מאוד גבוה גם ללקות באוטיזם ועל כן אם החיסון כביכול הוא טריגר לאוטיזם (והוא ממש לא!), אז אחאים לילדים אוטיסטים הם כביכול בקבוצת סיכון גבוהה. בנוסף, החוקרים בדקו פנוטיפים שונים של אוטיזם (למשל אוטיזם רגרסיבי) ואת ההשפעה של המינונים השונים של החיסונים.

אז מה היו התוצאות?
אין קשר בין החיסון לאוטיזם ולשאר התסמונות. אין קשר בין החיסון לאוטיזם אצל אחאים לילדים אוטיסטים, אין קשר בין החיסון לאוטיזם רגרסיבי. 

אפשר גם לראות בגרף מספר 2 במאמר שיש יותר מופע של אוטיזם אצל ילדים לא מחוסנים שנולדו בשנים 1999-2001. הסיבה לכך היא ככל הנראה מכיוון שהיה מדגם יחסית נמוך של לא מחוסנים שנולדו באותם שנים לעומת מחוסנים וזה הטה את התוצאות (כלומר, גם בשנים אלו אין הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים). 

 
גרף מספר 2 שהוצג במחקר


לסיכום, זה מחקר מאוד מעניין, שרק מחזק את הטענה שאין שום קשר בין החיסונים לבעיות התפתחויות שונות והמחקר גם ענה לכל הסקפטים שטענו שמעולם לא בדקו מחוסנים לעומת לא מחוסנים כלל או שלא בדקו ילדים בסיכון.


המחקר בוצע על ידי אפידמיולוגים דנים מהמרכז למחלות הדני הלאומי עם תקצוב משותף של משרד הבריאות הדני וקרן הנקראית 
Novo Nordisk Foundation. קרן דנית שתורמת מיליארדים למחקרים שקשורים בעיקר לרפואה וביוטכנולוגיה ותרמה לאחרונה גם 460 מיליון דולר בשביל להקים מתחם חדיש לחולי סכרת בדנמרק. הקרן היא גם הבעלים של Novo Nordisk A/S שהיא חברת תרופות ענקית, אבל הם לא מייצרים חיסוני שיגרה או קשורים בכלל לחיסון ה-MMR.

מסתבר שהביג פארמה גם מנסים לעזור לאנושות, מי היה מאמין

זה הציטוט מהמחקר בנוגע למימון:
Role of the Funding Source
The study was supported by a grant from the Novo Nordisk Foundation and the Danish Ministry of Health. The funder of the study had no role in study design, data collection, data analysis, data interpretation, or writing of the report. Dr. Hviid had full access to all of the data in the study and had
overall responsibility for the decision to submit for publication.
 
החוקר הראשי, שאחראי על רוב המחקר הוא ,Dr Anders Hviid אפידמיולוג דני ידוע שמחקריו צוטטו מעל 4000 פעמים (זהו מספר מאוד גבוה). ד"ר Hviid עובד במכון הדני Statens Serum Institut שהוא המרכז הלאומי הדני לבקרה, מניעה ומלחמה נגד מחלות זיהומיות.

פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים".

סקירת חקר החיסונים לפני ואחרי שיווקם, שילוב חיסונים, ההבדל במינונים והשימוש בפלסבו

האם זה הגיוני שמעולם לא נעשו מחקרים עם פלסיבו על החיסונים הניתנים בשגרה לילדי מדינת ישראל? האם זה הגיוני שגופי הרגולציה הרבים, ארגוני הבריאות והרופאים ממליצים על חיסונים שמעולם לא נוסו על בני אדם או ילדים? האם זה הגיוני שכולנו שפני ניסיונות ובמיוחד ילדינו הרכים? האם זה הגיוני שנותנים כמות שרירותית בכל חיסון לילדים ולמבוגרים? והאם הגיוני שנותנים שילובים של חיסונים שמעולם לא נבדקו? בקצרה – לא, זה לא הגיוני. אבל ברור לי שזו תשובה לא מספקת ולכן היכונו לסקירה ארוכה במיוחד.

    מחקר הפוליו הגדול:

    בשביל להבין את מדע החיסונים ואיך מתבצעים המחקרים ולמה הם מתבצעים כפי שהם מתבצעים, צריך לחזור אחורה בזמן לפני שהיו לנו חוקי רגולציה ואתיקה מסודרים  .


    Jonas Salk על כתב העת TIME

    לפני 65 שנים, בשנת 1954 בארה"ב, ביצעו את אחד המחקרים הקליניים הגדולים ביותר בעולם[1]. זהו המחקר על חיסון הפוליו של .Salk המחקר התבצע על כ-1.8 מיליון ילדים כאשר לחלק מהילדים ניתן חיסון נגד פוליו, חלקם קיבלו פלסבו עם תמיסת מלח וחלקם קיבלו כלום. זהו אחד מהמחקרים הידועים ביותר בהיסטוריה. אבל זה גם בין המחקרים הבעייתיים ביותר בהיבט האתי. היום ברור אין שום סיכוי שניסוי זה היה מאושר מהבחינה האתית. מדוע? בניסוי נתנו את החיסון ל-440,000 ילדים מכיתות ב'. קבוצת הביקורת הייתה משולבת מילדים בכיתות א' וג' ל-210,000 מהילדים ניתן פלסבו ול-1.2 מיליון מהילדים ניתן כלום (ועקבו אחריהם למשך כל המחקר). כלומר כמות עצומה של ילדים היו ללא הגנה מפני מחלה קשה. אף על פי כן, המחקר היה מוצלח מאוד! ראו שהחיסון יעיל מול שלושת הזנים, בטוח וללא תופעות לוואי משמעותיות.

    נכתבו מאמרים רבים על המחקר הזה מרוב שהוא היה כל כך פורץ דרך אבל גם העבירו במשך השנים ביקורת על הניסוי [2]. רבים שאלו, איך אפשרו לכ-1.4 מיליון ילדים להיות חשופים למחלה כל כך קשה כמו מחלת הפוליו? האם ניסוי שבו ילדים כה רבים היו חשופים למחלה היה שווה את זה? חשוב לציין שמפתח החיסון Jonas Salk התעקש שכל ילד שהיה במחקר יקבל את החיסון, Salk היה כל כך בטוח ביעילות ובבטיחות החיסון (הוא הרי ניסה את החיסון על עצמו ומשפחתו, על עמיתיו במעבדה ועל משפחותיהם וילדיהם) אך האחראי על הניסוי הגדול Thomas Francis שהיה המנטור של Salk, התעקש על החשיבות של קבוצת ביקורת (Control group) עם פלסבו וקבוצת ביקורת שלא מקבלת זריקה כלשהי. Salk מעולם לא הגישה פטנט על החיסון וכאשר בראיון טלוויזיוני מפורסם שהתרחש בשנת 1955, שאל אותו המראיין Edward R. Murrow של מי הפטנט לחיסון. Salk ענה לו:

    "Well, the people I would say. There is no patent. Could you patent the sun?"



    שימוש בפלסבו בשביל בדיקת יעילות:

    השימוש בפלסבו במחקרים התחיל בשלהי שנת 1931[3], כשהבינו שפלסבו (למשל כדור דמה שמכיל סוכר) משפיע על המקבלים באופן כזה או אחר. לכן משתמשים בפלסבו בעיקר במחקרים כאשר רוצים לוודא שהתרופה שנותנים אכן יעילה ומשפיעה על האדם ולא התגובה של האדם לקבלה של הכדורכיום, השימוש בפלסבו במחקרים קליניים על תרופות וחיסונים נחשב כאבן בוחן (Gold standard).

    האם אפקט הפלסבו יכול להתרחש בחיסונים? האם נתינה של חיסון שהוא חיסון דמה, יכולה לגרום לשינוי בזיכרון החיסוני של האדם ובכך להקנות לו זיכרון חיסוני נגד מחלה מסוימת שגופו מעולם לא פגש לפני כן? התשובה היא כנראה שלא! חשוב לזכור, התגובה לזיכרון חיסוני נגד פתוגן שמעולם לא פגשנו היא תגובה נרכשת שדורשת את החשיפה לפתוגן[4]. זו הסיבה לייחודיות של החיסונים בהקשר של בדיקת היעילות, אין צורך להסתמך על פלסבו בלבד כאשר בודקים יעילות וגם אין צורך לחכות ולראות האם אוכלוסייה מסוימת חולה במחלה או לא כמו שהיה במחקר של החיסון נגד פוליו שלSalk . החיסון למעשה גורם לתגובה של מערכת החיסון לזיהום המדומה, שלבסוף תגרום לשרשרת מורכבת של תגובות בין תאים שונים ומולקולות שונות במערכת החיסון. התוצאה הסופית היא זיכרון חיסוני נגד גורם המחלה[4]. יש בדיקות מעבדה מדויקות שמאפשרות לחוקרים לדעת מה היא רמת הנוגדנים בדם באופן כזה שמראה לנו האם האדם פיתח זיכרון חיסוני או לא (Seroconversion) וניתן להשתמש בהן כדי לקבוע את יעילות החיסון מלבד שאר הפרמטרים שבודקים במחקרי היעילות.

    ומה עם פלסבו בהקשר של בטיחות? בהחלט יש לזה חשיבות, נגיע לזה.

    המסע הארוך והסזיפי של המחקרים הקליניים

    לפני כן, נקפוץ טיפה קדימה בשנים להצהרת הלסינקי שפורסמה בשנת 1964 ושינתה את הצורה שבה אנו מבצעים ניסויים קליניים על בני אדם. הגרסה העדכנית של ההצהרה פורסמה בשנת 2013[5]. מאז אותה הצהרה, אין שום סיכוי שמחקר כמו המחקר של החיסון של Salk יבוצע.

    היום רוב החיסונים שניתנים בשגרה הם חיסונים שכאשר פיתחו אותם, קבוצת הביקורת הייתה הקבוצה שקיבלה את החיסון הישן. זו תוצאה ישירה מאותה הצהרת הלסינקי. מאז אותה הצהרה גם גופי הרגולציה הרבים בעולם דורשים זאת. לאחרונה, ה WHO-עדכן באמצעות פאנל מומחים רחב את הנחיותיו בנוגע לפלסבו בחיסונים על בני אדם[6].

    אז איך למעשה מתבצעים המחקרים הקליניים? ומה דורשים גופי הרגולציה? כאשר מדברים על פיתוח של החיסון, צריך תמיד לזכור שהזמן הממוצע של חיסון מרגע הפיתוח במעבדה עד שיווקו הוא כ-15 שנה והעלות הכוללת היא כמיליארד דולר[7]. לפני שמתחילים את המחקרים הקליניים, ישנם מחקרים פרה-קליניים. במחקרים אלו בודקים את ההשפעה In Vitro כלומר על שורות תאים, מיקרואורגניזמים וכדומה. לאחר מכן בודקים על בעלי-חיים (In Vivo). לרוב, זה השלב הכי ארוך בפיתוח החיסון, בשלב זה בודקים את היעילות והבטיחות של החיסון ומרכיביו[8]. לאחר שעוברים את השלב המפרך של מחקרים פרה קליניים, עוברים למחקרים הקליניים. במקומות רבים בעולם מחלקים את המחקרים הקליניים ל-3 חלקים. הדוגמה הכי ידועה היא הדוגמה של ה-FDA[9]. ה- FDAדורשים שלושה שלבים של מחקרים קליניים:

    פאזה 1 – זהו השלב הראשוני ביותר שבו בודקים מספר נמוך של מתנדבים (לרוב כמה עשרות) ובהם החוקרים בודקים אחרי התופעות לוואי הכי שכיחות וידועות. זהו למעשה שלב הבטיחות והוא הכי קריטי. חיסון שאינו בטוח, לא יעבור לפאזה 2. כ-70% החיסונים עוברים את השלב הזה בהצלחה ועוברים לפאזה 2.


    פאזה 2 – בשלב זה, מבצעים את המחקר על מאות של מתנדבים בכל ניסוי ועיקר מטרתו הוא לראות את היעילות של החיסון וגם יש התייחסות לבטיחות. לפעמים הניסוי מתחלק לכמה ניסויים ואז מגיעים לכמה אלפים של מתנדבים. דוגמה למחקר כזה ניתן לראות במחקר על DTaP (דיפתריה, טטנוס ושעלת א-צלולרית)[10]. במחקר בדקו את ההשפעה של האנטיגן, מה הם תופעות הלוואי המתועדות והשכיחות, ההשפעה של רכיב החיסון ללא האנטיגן, מה הן ההשלכות של מספר מנות חיסון מבחינת היעילות והבטיחות. אם התוצאות בפאזה 2 של היעילות והבטיחות הן תוצאות מתקבלות על הדעת מבחינת הרגולטור ממשיכים לפאזה 3. בסביבות 33% מהחיסונים עוברים את השלב הזה בהצלחה.

    פאזה 3 – בשלב זה, למרות שהרבה חושבים שבודקים בעיקר את הבטיחות של החיסון, למעשה בודקים גם את היעילות וגם את הבטיחות של החיסון על אוכלוסייה גדולה. בודקים את החיסון על אלפים עד עשרות אלפים בני אדם, אוכלוסיות הטרוגניות כגון ילדים, זקנים, נשים בהריון, צעירים, פעוטות וילודים. בניסויים אלה בודקים את התופעות הלוואי למשך זמן ממוצע של כחודש. לרוב, התופעות הנצפות הן התופעות השכיחות של נפיחות באזור ההזרקה, חום, אי שקט וכדומה. חשוב להדגיש, שלב 3 הוא השלב שבו מבצעים מחקר מסוג RCT (Randomized controlled trial) כלומר מחקר רנדומלי מבוקר שהוא לרוב כפול סמיות. המשמעות של כפול סמיות היא שלא אנשי המקצוע יודעים מה הם נותנים ולא המתנדבים יודעים מה הם מקבלים. הכפילות בסמיות חשובה בשביל למנוע הטיה של המחקר. בשלב זה משתמשים בפלסבו רק במקרים בהם בודקים חיסון חדש לגמרי כאשר אין שום חיסון נגד אותה מחלה. במקרים בהם יש אכן חיסון יעיל נגד המחלה, משתמשים בו. כמעט בלתי אפשרי שוועדות האתיות יאשרו ניסוי עם פלסבו כאשר יש חיסון ידוע שיעיל נגד מחלה ספציפית. נכון לשנת 2007 עד 2010 כ-50% מהתרופות והחיסונים שמגיעים לפאזה 3 נכשלים או לא עוברים את הרגולציה של ה-FDA[11].

    כפי שניתן להבין, זהו עסק כלכלי מאוד יקר לחברת התרופות, אין שום הגיון לעשות ניסויים קליניים על תרופות או חיסונים שלא עובדים או עושים נזק.

    מקור: brightfocus

    עכשיו אחרי שחיסון מסוים עבר את כל השלבים, ואחרי שהוציאו כמויות אדירות של כסף, מגיעים לשיווק ולפאזה 4 שנקרא גם Postmarketing surveillance. בשלב זה, עוקבים אחרי תופעות לוואי נדירות. אלו מחקרי עוקבה שלרוב מתרחשים על ידי גופים רגולטורים, גופים עצמאיים וגם על ידי חברת התרופות. דוגמה טובה ועדכנית למחקר כזה הוא הסיפור של חיסון הדנגה שהראה תוצאות מעולות בפאזה 3. המחקר היה מחקר מסוג RCT כפול סמיות עם פלסבו סליין[12]. במחקר עשו השוואה בין 6851 ילדים שקיבלו את החיסון מול 3424 ילדים שקיבלו פלסבו. רק במחקרי העוקבה מצאו שהחיסון לא יעיל כמו שחשבו ויש לו תופעות לוואי קשות למי שמעולם לא נדבק בעבר בדנגה[13]. מקרה נוסף שחשוב להזכיר הוא החיסון נגד רוטה וירוס הראשון שיצא בשנת 1999 מהתפוצה[14] לאחר שהושק בשנת 1998. רק במחקרי העוקבה של ה-CDC שנעשו לאורך כל זמן שיווק ראו שיש לחיסון סיכון גבוה להתפשלות מעי ביחס של מקרה אחד ל-12,000 מחוסנים מה שלא ראו במחקרים הקליניים. החיסון הופסק להיות משווק במהרה ופיתחו חיסון חדש ובטוח יותר (שעוד נדבר עליו בהמשך). לכן, צריך להבין שכמובן מחקרי פאזה 3 הם חשובים וקריטיים, אבל אנחנו נדע באמת מה הן תופעות הלוואי הנדירות ומה הפרופיל הבטיחותי המדויק ביותר רק במחקרי עוקבה נרחבים על אוכלוסיות מגוונות.

    היסטוריה של חקר החיסונים וחוזקם של מחקרי העוקבה וחיסון ה-MMR/V
    :

    כפי שכבר ציינתי, כאשר החוקרים רוצים לעשות ניסויים על בני אדם, החוקרים לא רוצים לגרום להם להיות חשופים למחלות ולכן משתמשים בחיסונים ותיקים יותר. איך זה בדיוק קורה? אביא לדוגמה את חיסון ה-
    MMR/V. החיסון לחצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח. עד כה, ניתנו קרוב למיליארד מנות של MMR/V ברחבי העולם ונעשו מחקרי עוקבה על מיליונים של ילדים. ספציפית על MMRII של חברת Merck נאסף מידע על 575 מיליון מנות משנת 1978 עד שנת 2010 עם ממוצע של כ-30.5 תופעות לוואי ל-1,000,000 מיליון מנות[15]. נתון זה הוא ייחודי לחיסונים. קרי, היכולת לאסוף מידע עצום על כמות אוכלוסייה כל כך נרחבת. מעט מאוד תרופות בעולם מאפשרות את היכולת לאסוף מידע כל כך נרחב לאורך כל כך הרבה זמן. נתון זה מאפשר לנו לדעת מידע מעמיק יותר באופן גורף מכל מחקר קליני שנעשה אי פעם. כמו כן, נעשו מחקרים רבים במשך השנים על החיסונים ועל תופעות הלוואי הנדירות ביותר של אותם חיסונים.

    לדוגמה, מחקר[16] שנעשה על ילדים בגילאי 12 עד 23 חודשים, משנת 2000 עד 2012. החוקרים בחנו
    123,200  מנות של MMR ו-584,987 מנות של MMRV ובדקו מה הם התופעות הלוואי והאם MMR/V עם יותר תופעות לוואי מ-MMR. מה החוקרים מצאו? לא מצאו שום דבר חדש שלא ידעו מקודם. החיסונים בטוחים, יש תופעות לוואי ידועות שהן שכיחות כגון חום ותופעות לוואי נדירות כגון ITP. יש גם את מחקר המטא אנליזה של[17]Cochrane  שאיגד מחקרים רבים שנעשו על החיסון שבהם היו 14.7 מיליון ילדים סה"כ ומצא תוצאות מאוד דומות. אין קשר לאוטיזם, אין קשר למחלות כרוניות ועוד הרבה מחלות אחרות שניסו לקשר ל-MMR. מחקר חשוב מאוד שנעשה בדנמרק[18] על כחצי מיליון ילדים והשווה בין מחוסנים ל-MMR ללא מחוסנים ל-MMR מצא שאין קשר בין אוטיזם לחיסון. מחקר נוסף[19] בדק 95,727 ילדים והשווה בין אחים לילדים אוטיסטים (שנמצאים בסיכון גבוה יותר לאוטיזם) שקיבלו חיסון MMR לעומת אחים לילדים אוטיסטים שלא קיבלו את החיסון ואצל שניהם נמצא סיכון שווה, משמע החיסון לא קשור לכך. מחקר ניו-זילנדי[20] עצום שבדק 1.2 מיליון ילדים ומצא שאין קשר בין חיסונים לאוטיזם, אין קשר בין MMR לאוטיזם, אין קשר בין תירמוסל לאוטיזם ואין קשר בין חשיפה לכספית לאוטיזם.

    למרות שהיום אנו יודעים בדיוק מה הם תופעות הלוואי לכל חיסון וחיסון ברמה שמעולם לא היינו יכולים להגיע אליה באמצעות מחקרים קליניים והגענו למידע הזה באמצעות מחקרי עוקבה, עדיין חשוב להכיר את ההיסטוריה של פיתוח החיסונים ואיך בדקו אותם במשך השנים. 

    וכן, החיסונים אכן נחקרו גם על ילדים ותינוקות
    .

    כאמור יש חברות שונות שמייצרות את החיסון ל-
    MMRV. אחד מהחיסונים שניתנים בארץ הוא למשל ה-ProQuad אבל מכיוון שזה חיסון חדיש, נעשה השוואה מול חיסונים ישנים יותר. החיסון נבדק במחקר זה על כ-5833 ילדים בגילאי 12 חודשים עד 23 חודשים ועל 399 ילדים בגילאי 4-6 ב-5 מחקרים קליניים[21]. במחקרים הנ"ל, עשו השוואה בין ProQuad לחיסון הישן יותר הנקרא MMRII (חיסון לחצבת, אדמת וחזרת) או VARIVAX (חיסון יחיד לאבעבועות רוח). כמובן שהמחקר של ProQuad הוא לא היחיד ונעשו מחקרים רבים על ההבדל בין MMR ל-MMRV. אחד המחקרים הראשונים שבהם השוו בין החיסון המרובע למשולש הוא מחקר[22] משנת 1989 שבו נתנו לילדים MMR ביחד עם פלסבו לאבעבועות רוח. הפלסבו היה מורכב ממייצבים בלבד שהם שווי ערך כמו לסליין. זה לא משנה אם זה מייצב כגון סוכרים כמו סוכרוז, חומצות אמינו, באפרים (שמטרתם לשמור על ה-pH של התמיסה) וסליין או רק סליין, שניהם אינם משפיעים באותה מידה. למרות זאת, החיסון כמו שאר החיסונים בשוק יכול לגורם לאלרגיה קשה – אנאפילקסיס. בארצות הברית מקרי האנאפילקסיס בהקשר לכלל החיסונים הניתנים הוא 0.65 מקרים ל-1,000,000 מנות[24,23]. לא היו מקרי מוות בכל אירועי האנאפילקסיס וכולם טופלו במרפאות שבהם ניתנו החיסונים. חשוב גם לדעת, שכל אחד ואחד מהמרכיבים שנמצאים בחיסון אינם מרכיבים טוקסיים (למרות שבמינונים מאוד גבוהים ולא מאושרים הכל יכול להיות טוקסי) והם מאושרים לשימוש בחיסונים ולכל חומר יש רגולציה מוגדרת[25]. נחזור למחקר. משפט חשוב שהחוקרים כתבו במחקר הואשהפלסבו היה זהה במראה שלו לחיסון. זהו נתון קריטי להצלחה של המחקר ובכך למנוע הטיה של התוצאות (אפרט על כך בהמשך).אבל מה עם MMR? אילו מחקרים נעשו בנוגע אליו? אילו מחקרים קליניים? נעשו המון, באמת המון.
    ידיעה משנת 1962 מהעיתון דבר 
    על הניסויים הראשונים שנעשו
    על החיסון חי מוחלש לחצבת
    מקור: ארכיון הספריה הלאומית


    אחד המחקרים הראשוניים ביותר שנעשו, היה על ילדים. המחקר התבצע בארה"ב בראשות אחד מהחוקרים החשובים ביותר בחקר החיסונים הנקרא
    Maurice Hilleman המחקר התפרסם בשנת 1962 ובדק לראשונה את היעילות והבטיחות של חיסון חי מוחלש נגד חצבת על ילדים[26]. עכשיו נשאלת השאלה, האם המח
    קר של Hilleman היה עם פלסבו? הוא לא היה. הם לא יכלו לתת פלסבו כי היה חיסון מומת ישן יותר (שהסתבר שלא היה כזה יעיל, אך זה היה עדיף מכלום). הם לא יכלו לחזור למה שהיה במחקר הפוליו הגדול של Salk. את החיסון המומת הם נתנו לקבוצת הביקורת.

    אבל האם חיסוני ה-
    MMR מעולם לא נחקרו מול תמיסת פלסבו? ממש לא! הם בהחלט נבחנו מול פלסבו. היו המון צוותי מחקר ברחבי העולם שהם לאו דווקא מארצות הברית שוועדות האתיקה אישרו להם לעשות ניסויים עם פלסבו. למשל, אחד מהמחקרים הידועים הוא מחקר התאומים[27] שבדק 581 זוגות תאומים מגילאי 14 חודשים עד 6 שנים כאשר תאום אחד קיבל חיסון ותאום שני קיבל פלסבו ולאחר 3 שבועות הם התחלפו. תאום שקיבל את הפלסבו קיבל את החיסון ותאום שקיבל את החיסון, קיבל פלסבו. לאורך כל התקופה החוקרים עקבו אחרי תופעות הלוואי השונות. חשוב גם להדגיש שהפלסבו היה מורכב מתמיסה זהה לרכיב החיסון אך ללא האנטיגנים. המחקר הראה שהתופעות לוואי שחשבו שהן קשורות ל-MMR, אינן שכיחות כמו שבהתחלה חשבו.

    מחקר נוסף שהתבצע ביפן[28] הראה שתגובות הלוואי הנצפות היו פריחה אצל 3.66% מהמתחסנים וחום אצל 6% מהמתחסנים.

    מחקר אחר שגם היה מהראשונים שנעשו על החיסון המשולב[29] בדק 384 ילדים מגיל 7 חודשים עד 7 שנים כאשר 87 אחאים (siblings) של אותם ילדים היו קבוצת הביקורת (הם לא קיבלו שום חיסון). תופעות הלוואי היו מועטות, לתקופה קצרה ולא היה שוני סטטיסטי בין האחאים למתחסנים.

    מחקר[30] אחר שנעשה על 1,481 ילדים בגילאים מתחת לגיל שנה עד גיל 8 קיבלו פלסבו מול החיסון. תופעות הלוואי לא היו משמעותיות מלבד נזלת שהייתה גבוהה אצל קבוצת הפלסבו 28.8% לעומת 17.1% בקבוצת החיסון. הייתה פריחה קלה אצל 8.9% בקבוצת החיסון לעומת 4.4% בקבוצת הפלסבו. כל שאר תופעות הלוואי היו סביב 0.5%-2% והיו כמעט זהות בין קבוצת הפלסבו לקבוצת החיסון (הפרשים ממוצעים של 0.5% בין חיסון לפלסבו).

    מחקר[31] אחר על 1456 ילדים הראה תוצאות דומות כאשר בדקו חיסון אחר משולב עם זן אחר לאדמת כאשר עיקר תופעות הלוואי היה חום אצל 1.46% מהילדים 5-12 יום לאחר החיסון, לאחר מכן הייתה ירידה הנמוכה מ-1%.

    מחקר ביפן[32] שנעשה על ילדים הראה שמתוך 218 ילדים סרונגטיבים לכל הוירוסים (במחקר בדקו סך הכל 1061 ילדים אבל חלקם כבר נדבקו בחלק מהוירוסים) 11.1% פיתחו חום גבוה מ-37.5 כ-5 עד 14 יום לאחר החיסון. מחקר קליני שהיה מהראשונים שבדק את החיסונים המשולבים באירופה, נעשה בפינלנד על 174 ילדים בגילאים 14 עד 24 חודשים על זן שונה של החיסון הראה שהחיסון יעיל ובטוח[33].

    מחקר קליני[34] אחר שנעשה על זן נוסף על 1,369 ילדים בגילאים 8 חודשים עד 18 שנים הראה שהחיסון יעיל, בטוח עם מעט תופעות לוואי – רק אצל 1.3% היה חום גבוה מאוד. אלו רק חלק מהמחקרים שנעשו. כמובן שנעשו עוד מחקרים רבים מספור. יש מחקרים רבים שנעשו על החיסונים הבודדים או חיסונים משולבים עם רק 2 רכיבי חיסון ולא 3. אך כפי שניתן להבין, זהו חיסון שנחקר ללא הרף ונעשה על כמות גדולה של ילדים במשך השנים וכמובן חשוב להזכיר את הכמות האדירה של מחקרי עוקבה שעסקו בחיסון.

    החיסון נגד רוטה

    כמובן שחיסון ה-MMR/V הוא לא החיסון היחיד עם היסטוריה ענפה. ניקח לדוגמה חיסון חדש יותר. החיסון נגד רוטה וירוס הניתן בטיפות דרך הפה:


    המחקר הקליני[35] הראשון של החיסון נגד רוטה, התבצע בשנת 1982 בפינלנד על סטודנטים לרפואה, סיעוד ומספר ילדים קטנים. החיסון
    Rotateq שניתן בארץ שווק למעשה רק בשנת 2006, 24 שנים לאחר תחילת המחקרים הקליניים. נעשו מחקרים רבים על רכיבי החיסון השונים. מחקר שנעשה בפינלנד על 1946 תינוקות שהראה שהחיסון בטוח ביותר. הפלסבו במחקר זה היה מורכב ממייצבים בלבד ללא חומרים פעילים או אימונוגנים. מחקרי פאזה I ופאזה II של Rotateq התבצעו בארה"ב משנת 1993 עד שנת 1994 על תינוקות בגילאים 2 חודשים, 4 חודשים ו-6 חודשים[36]. סה"כ נבדקו 73,086 תינוקות ב-4 מחקרי פאזה 3 מבוקרים עם פלסבו והם התבצעו ב-12 מדינות על פני 4 יבשות.

    אחד מהמחקרים הגדולים על החיסון לרוטה וירוס[37] נעשה על תינוקות בגילאים 6 עד 12 שבועות והתרחש משנת 2001 עד 2004. המחקר היה רנדומלי מבוקר, כפול סמיות. במחקר בדקו 34,035 תינוקות שקיבלו את החיסון לעומת 34,003 קבוצת הפלסבו ועקבו אחרי כלל הילדים למשך 42 יום. חשוב להדגיש שהפלסבו הורכב ממרכיבי החיסון ללא האנטיגנים והיה זהה בטעמו לחיסון המקורי (החיסון מתוק) זהו פרט חשוב שמטרתו למנוע הטיות במחקר. במחקר זה ראו שתופעות הלוואי היו ביחס זהה בין קבוצת החיסון לפלסבו. בנוסף, ראו שאין הבדל במקרי התפשלות המעי בין קבוצת הביקורת למתחסנים. 12 מקרים אצל מי שקיבל חיסון ו-15 מקרים אצל מי שקיבל פלסבו.

    חשוב להבין שהתפשלות המעי, מתרחשת באופן יחסית שכיח אצל תינוקות בישראל[38]. הנתונים לפני כניסת החיסון משנת 1992 עד 2009 (החיסון נכנס רשמית בשנת 2010) הם: אצל ילדים בני5 ומטה 36.1 מקרים ל-100,000 ילדים באוכלוסייה היהודית ו-23.2 ל-100,000 ילדים באוכלוסייה הערבית. אצל ילדים מתחת לגיל 12 היחסים הם 128.1 מקרים ל-100,000 ילדים באוכלוסייה היהודית ל-80.1 מקרים ל-100,000 ילדים אצל האוכלוסייה הערבית. הסיכון הגבוה ביותר להתפשלות מעי הוא בין הגילאים 3 חודשים עד 5 חודשים. ביפן שהיא אחת מהאוכלוסיות עם מקרי התפשלות המעי הגבוהים ביותר, הסטטיסטיקה היא בסביבות 190-180 מקרים ל-100,000 תינוקות[39]. האם החיסון גורם למקרים של התפשלות מעי? כן, אבל אלו מקרים נדירים ביותר! יתרה מכך, מחקר עדכני שפורסם בשנת 2018 בכתב העת הידוע ביותר בעולם הנקרא The New England Journal of Medicine, הראה שאין סכנה מוגברת להתפשלות מעי עקב החיסון לרוטה וירוס[40]. המחקר בדק מקרי התפשלות מעי וההקשר לחיסון ב-7 מדינות שונות באפריקה משנת 2012 עד 2016. מחקר[41] ישן יותר שנעשה בארה"ב שגם התפרסם באותו כתב עת, והתבצע בין השנים 2004 עד 2011 לאחר כניסת החיסון, ועקב אחרי 1,277,556 מנות של Rotateq ו-103,098 מנות של Rotarix הראה שהחיסון ככל הנראה גורם להתפשלות מעי אצל 1.5 ל-100,000 מתחסנים.

    חשוב להדגיש שבארה"ב יש ממוצע של כ-2500 התפשלות מעי מדי שנה ללא קשר לחיסון והחיסון גורם להוספה של כמקרה אחד נוסף מדי שנה. נדיר ביותר! במיוחד שהשכיחות להתפשלות מעי עקב המחלה גבוהה יותר אצל החולים מאשר המחוסנים בכמה סדרי גודל. במחקר[42] בפולין מצאו שאצל ילדים עם רוטה וירוס, הסיכוי להתפשלות מעי הוא 1.8%. אז זהו מחקר יחסית קטן ולכן אפשר להסתכל על מחקר אוכלוסייה רחב היקף ביפן[43] שבדק את מחקרי התפשלות המעי בין השנים 1978 עד 2002 בבית חולים אחד. הסיכון להתפשלות מעי באותו באותו מחקר הראה סיכון של כ-0.2%, עדין גבוה בסדרי גודל מהחיסון ועוד באזור עם יחסית מעט מקרי התפשלות מעי. כאמור הסיכון מהחיסון לכל היותר הוא 0.0015%. כפי שניתן לראות, רק בזכות מחקרי עוקבה כמו המחקר האמריקאי, אפשר היה לעלות על הנתונים שמראים לנו על ההקשר הנדיר מאוד בין החיסון להתפשלות מעי, זו הסיבה למה מחקרי העוקבה על מיליוני ילדים תמיד יהיו עדיפים על מחקרים קליניים רחבי היקף.

    החיסון נגד צהבת B

    אציג כדוגמה אחרונה את החיסון נגד צהבת B וגם אזכיר את מלחי האלומיניום. 
    אחד מהחיסונים שניתנים בארצנו הוא Energix-B. זהו חיסון מאוד ותיק שניתן היום בארץ. אך לפני שאדבר עליו, צריך להתחיל לדבר על החיסון הראשון נגד צהבת B. חיסון זה, היה חיסון המבוסס פלסמה של בני אדם שפותח על ידי צוות בראשות Maurice Hilleman, כן אותו חוקר ידוע מחיסון ה-MMR. חיסון הפלסמה עבר אישור בשנת 1981 והיה בשימוש עד שנת 1986. החיסון השתמש בחלקי וירוס שהגיעו מפלסמה של נשאי הוירוס, את הוירוס הרגו בעזרת פפסין, אוריה ופורמילדהיד. החיסון היה בטוח בניסויים קלינים על חיות ולכן התחילו לנסות אותו על בני אדם. אף על פי כן, מאוד פחדו מהרעיון שהחיסון מבוסס על פלסמה של חולים פעילים למרות שהשתמשו בשיטות שחיסלו את הוירוס באופן ודאי במספר דרכים. למרות זאת, לפני שהתחילו ניסויים עם מתנדבים, Hilleman ושאר המדענים ניסו אותו על עצמם. הם ראו שאין תגובה קשה או תופעות לוואי והמשיכו עם הניסויים הקליניים שנעשו במספר מוקדים. 


    Maurice Hilleman בודק על עצמו את חיסון הפלסמה החדש שפיתח נגד צהבת B עוד לפני שהתחילו המחקרים הקליניים.


    אחד מהמחקרים המדוברים התפרסם בכתב עת מאוד ידוע[44]. המחקר בוצע על 1083 נסיינים ונמצא בטוח ויעיל. היו עוד מספר מחקרים אבל זה אחד הראשונים.במחקר זה השתמשו ב-Alum בלבד כפלסבו. את ה-Alum עוד הכירו וידעו מהם ההשלכות שלו עקב ניסויים שנעשו בתחילת המאה בחיסוני הטטנוס הראשונים והתבצעו על חיילים בצבא ארה"ב. מרכיב זה ניתן במשך עשרות שנים (החיסונים הראשונים שניתנו עם Alum ניתנו בשנות ה-20) ולכן ידעו שחומר זה בטוח ולא גורם לתופעות לוואי שיכולת למסך תופעות לוואי אמתיות. כמובן אהיה חייב לציין שנעשו מחקרים שונים על אדג'וונט האלומיניום ויש ספרות עבה על הנושא. דוגמה לאחד מהמחקרים שנעשו על הנושא הוא מחקר[45] מאוד ידוע של מכון Cochrane שסקר את כל המחקרים שבהם ניתן DTP (טטנוס/דיפתריה/שעלת) עם אדג'וונט של מלחי אלומיניום ומה הם התופעות הלוואי שיכולות להיווצר בהשוואה לחיסונים דומים ללא אדג'וונט של מלחי אלומיניום.


    נחזור להפטיטיס. למרות שחיסון הפלסמה היה יעיל ובטוח,
    Hilleman ועמיתיו הגיעו להבנה שאפשר להשתמש בשמרים שהוחדר להם מקטע ספציפי שאחראי על יצירת האנטיגנים של הוירוס. דבר המנע את הצורך בשימוש בוירוס מומת שמקורו מפלסמה של נשא. נתון שחשבו שהוא יותר קל לעיכול מהבחינה הזאת שאנשים לא היו צריכים לפחד שהם מקבלים "מנת דם". על כן, החיסון נקרא חיסון רקומביננטי (על שם השימוש בטכניקה). גם אותו ניסו תחילה על חיות, לאחר מכן על בני אדם, המחקרים הקליניים היו גדולים מאוד עם כמות מאוד גדולה של נבדקים.

    חיסון Energix-B הוא חיסון רקומביננטי. ניקח לדוגמה את המחקרים שעשו על Energix-B שבפותח ב-GSK. על חיסון זה נעשו סך הכל 97 מחקרים קלינים[46] על 12,699 בני אדם. ילדים, מבוגרים, תינוקות, אנשים בסיכון, אנשים עם מחלות קליניות וכו'. הקבוצה הכי גדולה שנחקרה הייתה הקבוצה של ילדים, כ-2000 נחקרים. אחריהם היו תינוקות/ילודים כ-1000 במספר. הקבוצה היחידה שלא נחקרה היו נשים בהריון. מכיוון שהיה קיים חיסון פלסמה לפני כן, קבוצת הביקורת מבחינה האתית הייתה קבוצה שקיבלה את חיסון הפלסמה. לא יכלו לאשר ניסוי כזה אחרת מבחינה האתית. מכיוון שלא רצו למנוע הגנה. כאמור חיסון הפלסמה הוא חיסון מוכר וידוע, ידעו שהוא בטוח ללא תופעות לוואי קשות. הניסויים היו מוצלחים מאוד! בכל המחקרים ראו שתופעות הלוואי מאוד מינוריות שלא שונות מחיסון הפלסמה, לא היו תופעות לוואי קשות, פחות מ-10 אחוז מהילדים והתינוקות הראו תופעת לוואי קלה המצופה (כגון חום, או כאב מקומי באזור ההזרקה) החוקרים פחדו מתגובה אלרגית מחלקיקים זעירים שיכול להיות שנשארו למרות הסינון שמקורם מהשמרים, אך לא היה אפילו מקרה אחד של אלרגיה כזו. כאמור היום החיסונים מיוצרים בתהליכים מתקדמים יותר ומסוננים ברמה כזאת שלא נשאר שום חלקיק זר של השמרים.

    מאז, החיסון נבדק רבות במחקרים רבים אחרי הפצה, נתנו מאות מיליונים של מנות בכל העולם. היום ידוע בדיוק מה הם תופעות הלוואי. מחקרים ארוכי טווח לא מצאו קשר בין תופעות לוואי קשות (Adverse events) לחיסון[47], לא נמצא קשר בין החיסון לטרשת נפוצה או למחלות ניורולוגיות של דה מיאלנציה[48], מחקרים אפידמיולוגים שנעשו[49,50] לא מצאו קשר בין סינדרום העייפות הכרונית, לא מצאו קשר בין דלקת פרקית שגרונית, לא מצאו קשר בין מחלות אוטואימוניות, לא מצאו קשר בין אסתמה, לא מצאו קשר בין מקרים של מוות בעריסה (Sudden infant death syndrome) לא מצאו קשר בין סכרת לחיסון. 
    כפי שניתן להבין, זהו חיסון באמת בטוח וחשוב ואף היה פורץ דרך בזמנו בגלל השימוש בשמרים.

    לסיכום, ישנה היסטוריה עשירה לחיסונים עם מחקרים רבים מספור.
    חשוב לזכור, שרק חלק מהמחקרים הוזכרו על מנת לתת לכם דוגמית על נושא כל כך רחב ומורכב.
    מה שבטוח, החיסונים נבדקו על ילדים במחקרים רבים.

    האם המינון שניתן למבוגרים זהה לילדים?

    התשובה הפשוטה היא – החיסון לא עובד כמו תרופה. כאשר נותנים תרופה, היא מופצת באמצעות מחזור הדם לאיברי המטרה השונים. הזרקה של החיסון לשריר, גורמת לתגובה מקומית של מערכת החיסון, כאשר מערכת החיסון מזהה את אנטיגנים הזרים, תאים של מערכת החיסון מגיעים בהמוניהם ומתחילה שרשרת תגובות מאוד מתוחכמת שגורמת ליצירה של זיכרון חיסוני, זיכרון חיסוני מורכב מתאים שונים שמטרתם לעצור את הפולש בפעם הבאה שיפלוש לגוף.

    למעשה, בחיסון אנו רוצים להציג למערכת החיסון את הכמות הנמוכה ככל שניתן של אנטיגנים שתגרום לתגובה חיסונית מספקת שבסופה יהיה זיכרון חיסוני. למרות זאת, אכן יש חיסונים שונים למבוגרים ולילדים. אצל מבוגרים מערכת החיסון לרוב נחלשת ולכן צריך כמות גבוהה יותר של אנטיגנים. למשל חיסון נגד שלבקת חוגרת שמיועד לבני 50+ עם פי 14 יותר וירוסים בחיסון מאשר בחיסון נגד אבעבועות רוח לילדים (שלבקת חוגרת נגרמת מאותו וירוס שגורם לאבעבועות רוח)[51]. דוגמה נוספת ואף הפוכה היא הדוגמה של חיסון ה-DTaP (טטנוס, דיפתריה, שעלת אל-תאי), חיסון זה ניתן לתינוקות על מנת להכיר למערכת החיסון את האנטיגנים. חיסון ה-dTap לעומת זאת, ניתן במנות דחף במינון מוקטן על מנת לעורר מחדש את מערכת החיסון בשביל לייצר עוד נוגדנים ותאים של מערכת החיסון נגד הפתוגנים ובכך להאריך את החסינות. עוד דוגמה למשל הוא חיסון Energix-B שהזכרתי מקודם. המינון לילדים הוא 0.5 מ"ל עם כמות אנטיגנים של 10 מיקרוגרם ו-0.25 מ"ג של אלומיניום הידרוקסיד. אצל מבוגר המינון הוא 1 מ"ל עם 20 מיקרוגרם של אנטיגנים ו-0.5 מ"ג של אלומיניום הידרוקסיד[52]. 
    חשוב להזכיר, ההבנה של מהו המינון המתאים, היעיל והבטוח נקבע עוד במחקרים הקליניים והפרה-קליניים.

    האם בדקו את השילוב של חיסונים שונים?

    בהחלט! למרות שאנו יודעים איך החיסונים עובדים, וידוע שמתן של החיסונים לא גורם לעומס על המתחסנים[53], בדקו במחקרים שונים את ההשפעה של שילוב בין החיסונים הן בהקשר של יעילות והן בהקשר של בטיחות. למשל מחקר רטרוספקטיבי[54] שבדק את המתן של "מחומשת" (פוליו מומת, טטנוס, דיפתריה, שעלת אל-תאי והמופיליוס אינפלואנזה ( B על תינוקות וילדים. המחקר נעשה בארה"ב בשנים 2008 עד 2010 ובדק ילדים מגילאי 6 שבועות עד 4 שנים. סה"כ 14,042 קיבלו מנה אחת, 13,194 קיבלו 2 מנות, 12,548 קיבלו 3 מנות ו-6702 קיבלו 4 מנות. המחקר לא מצא תופעות לוואי חדשות או מיוחדות. השילוב בטוח.

    דוגמה נוספת היא שכאשר יצא לראשונה חיסון ה-MMRV בדקו גם את השילוב שניתן בגיל שנה במחקר שבו בדקו את ה-ProQuad עם חיסון DTaP ו Hib-(המופיליוס) או הפטיטיסB. רצו להבין האם ניתן לעשות זאת בהקשר של בטיחות ויעילות. המחקר הראה שאכן אין בעיה וניתן לעשות זאת.[55]
    כמובן שגם בחיסונים הישנים בדקו את הנושא. אפילו בדקו את השילוב של חיסון אבעבועות השחורות (שכידוע המחלה נעלמה מן העולם בזכות החיסון) עם חצבת, חזרת ופוליו[56].

    איזה פלסבו נותנים? למה לא נותנים לכולם פלסבו סליין?

    החשיבה שפלסבו שעשוי מתמיסת סודיום כלוריד (סליין) הוא הפלסבו היחידי שצריך ואין עוד מלבדו מבחינת בטיחות היא חשיבה מוטעית מיסודה. אז למה פסליו סליין אינו תמיד נחשב כפלסבו הכי מתאים למחקרים הקליניים של חיסונים?

    פלסבו סליין לא תמיד יעזור לחוקרים להבין מה הם תופעות הלוואי האמתיות. למה? מכיוון שכאשר רוצים לאשר חיסון, צריך גם לאשר את מרכיביו. אז נכון, החוקרים יודעים שהמרכיבים אינם מסוכנים ואינם גורמים לתופעות לוואי אך עדיין חייבים להוכיח זאת במחקרים לפני שמפיצים את החיסון.
    כמו כן, הפלסבו משמש כבקרה של החיסון. כלומר, החוקרים רוצים לראות אם החיסון באמת עבד בפן של היעילות. או במילים אחרות, שהאנטיגנים גרמו לתגובה הרצויה ולא שאר הרכיבים שמרכיבים את החיסון. על כן, החוקרים לרוב מכינים פלסבו הקרוב ככל שניתן למוצר המקורי רק ללא האנטיגנים. בנוסף, יש משקל חשוב מאוד מלבד בקרה בנראות וסוג הפלסבו שאם יהיה שונה מדי, זה יגרום להטיה אצל החוקרים ובכך המחקר לא יהיה כפול סמיות. ניקח לדוגמה את חיסון הרוטה. חיסון זה עם טעם מתוק ועם צמיגות מאוד ספציפית, כאשר ניתן לתינוק פלסבו סליין, הטעם יהיה שונה מאוד מטעמו של החיסון. כמו כן צמיגותו תהיה שונה מאוד מהצמיגות של החיסון. על כן, זה יכול לגרום להטיה של התוצאות אצל החוקרים, אפשרי שגם אצל ההורים ואף אצל התינוקות.


    לסיכום, כפי שניתן להבין, מדע החיסונים הוא מדע מאוד עשיר שעובר רגולציה משמעותית, עם מחקרים רבים מספור שנעשים גם שנים רבות אחרי ההפצה של החיסון. החיסונים הניתנים היום לילדי ישראל הם חיסונים בטוחים, שנחקרו רבות עם ותק עשיר מאוד. יש הטוענים טענות שליליות רבות כלפי החיסונים, אך אלו טיעונים לא מבוססים ואף שקריים שרובם מעידים על חוסר ידע על הנושא ואף גרוע מכך, רצון להרוויח מהנושא. לכן, אני תמיד ממליץ אם אינכם בטוחים ויש לכם שאלות, אנא פנו לאנשי המקצוע העוסקים בכך כגון רופאי הילדים, רופאי המשפחה, אימונולוגים וכדומה.

    זכרו, החיסונים מצילים חיים ומונעים סבל רב!

    מקורות:

























































    טל"ח

    מלחי אלומיניום בחיסונים.

    אני מאמין שכולכם נחשפתם לאימרות שחיסוני השגרה עושים נזקים נוירולוגים לילדים, אז דברנו פה רבות למה חיסונים לא גורמים לאוטיזם, והראנו מחקרים עצומים שנעשו ומוכיחים שחיסונים בהחלט לא גורמים לאוטיזם. ואז נאמרת האמרה אבל יש עוד המון נזקים נוירולוגים אחרים. האם זה באמת כך?

    בשביל להבין זאת, בואו נדבר על מחסום דם מוח (blood brain barrier או BBB) בדרך כלל לא מזכירים אותו פה אבל יש לו תפקיד חשוב בהגנה על המוח. מטרת ה-BBB פשוטה, להוות מחסום והגנה לרקמת המוח באמצעות העברה סלקטיבית של חומרים. זהו מחסום מאוד יעיל (עוד על זה בהמשך) ואפשר לקרוא עליו בויקיפדיה למי שמתעניין או לקרוא את ההסבר שכתבתי בפוסט אחר. ראיתי לא מעט טענות של מתנגדי חיסונים, על כך שאסור לתת לילד קטן חיסון כי ה-BBB לא מפותח אצל התינוקות. הטענה ש-BBB לא מפותח דיה עד אחרי הלידה הייתה טענה שחשבו שהיא אפשרית ולמיטב הבנתי הייתה דיי רווחת בקהילה המדעית ואפילו בספרי הלימוד (חשבו שיש קשר לתאים מסוג אסטרוציטים שממשיכים להתפתח אחרי הלידה) עד שנת 2010 שחוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומאוניברסיטת קליפורניה הגיעו למסקנה שה-BBB מסתיים להתפתח עוד הרבה לפני הלידה כי גילו שזה קשור לתאים מסוג פריציטים שמתפתחים עוד לפני הלידה ומשם נעשו עוד מחקרים שתומכים במחקר זה. המחקר צוטט "רק" 845 פעמים (כמות כל כך גבוה מראה את חשיבות המחקר ואת איכותו). המחקר התפרסם בכתב עת מהמובילים בעולם המדע.
    חוקרים רבים מנסים לפצח את ה-BBB כי כפי שכבר ציינתי, המחסום כל כך יעיל בסינון תרופות, רעלים וכו'. בחלק מהמקורות כתוב שהוא מסנן בין 100 אחוז ל-98 אחוז מהתרופות הידועות לנו.
    מכיוון שכל כך קשה לעבור את המחסום, טיפולים כימותרפיים לסרטן המוח שהיום קיימים לא הכי יעילים, אין מה לעשות ה-BBB עושה עבודה נפלאה. בואו נגיד זה ממש חיפוש אחרי הגביע הקדוש בתעשיית הפראמה למצוא דרך להעביר כמות אפקטיבית של חומרים כגון נוגנדים דרך מחסום הדם (זה יאפשר לנו למשל לפתח תרופות יעילות נגד אלצהיימר). הנה מאמר מעניין בנושא ומאמר סקירה מאוד ידוע (צוטט מעל 1200 פעמים) שמדבר על הנושא.
    אז כפי שאתם רואים, לגוף יש מערכת מאוד יעילה שעוצרת טוקסינים וחלקיקים בעייתים לפני שהם מגיעים למוח.
    אז מה הבעיה? איזה מרכיב בחיסון יכול כביכול לגורם לנזק מוחי? מתנגדי החיסונים אוהבים מאוד להזכיר יסוד מסויים שהוא היסוד השלישי הנפוץ בקרום כדור הארץ ואנחנו פוגשים אותו יום יום בחיינו. אותו יסוד אכן עובר במינוניים אפסיים את ה-BBB. ואיזה יסוד זה? האלומיניום!
    עכשיו אלומיניום נמצא אצל כולנו (כן, לכולנו יש קצת אלומיניום במוח), אנחנו שותים ואוכלים אלומיניום יום יום. מי שבריא ועם כליות מתפקדות מפריש את הרוב יופי בשתן אך חלק מזערי ממנו מגיע למוח (עוד על כך בהמשך).
    מקור: thoughtscapism

    נחזור לחיסונים. בחיסונים ניתנים מלחי אלומיניום במטרה לעורר את מערכת החיסון ובכך יווצר זיכרון חיסוני יעיל יותר.

    מלחי אלומיניום הם למעשה תרכובת של יסוד האלומיניום ופוספט (זרחן) או הידרוקסיד (יון שלילי שמורכב מאטום של חמצן ומימן). למרות שיש מלחי אלומיניום אחרים, השניים הנ"ל הם הנפוצים היום בחיסונים.
    עקב המבנה הכימי של מלחי האלומיניום, הם עוברים עיבוד מאוד יעיל בכבד ורוב האלומיניום ממקור החיסון מפונה דרך מחזור הדם לכבד ומשם לכליות ואז החוצה בשתן. חשוב לציין שלא כל מלחי האלומיניום נולדו שווים, ואלומיניום פוספט למשל מפונה ביעילות גדולה יותר מאלומיניום הידרוקסיד בגלל מבנה מסויים מסוג chelate שנוצר בגוף שעוזר לפנות אותו ביעילות גבוהה יותר (מקור).

    תהליך אקטיבציה של תאי APC על ידי אדג'וונט מסוג מלח אלומיניום.
    מקור: ozbiosciences

    האם כל האלומיניום מפונה? לא. מיעוט קטן נשאר בעצמות לאורך שנים רבות ומיעוט אפסי מגיע למוח. כמה אפסי? מחקר אחד רציני שבדק את הנושא ראה שרק כ-0.0000007% מהמינון שניתן בחיסון מגיע בסופו של דבר למוח. חשוב להזכיר שמלכתחילה המינון שניתן הוא מאוד מאוד נמוך, תיכף אסביר יותר על כך.
    לפני כן, צריך קודם כל לציין שלרגע אנחנו לא חושבים שאלומיניום לא יכול לעשות נזק. אלומיניום במינונים גבוהים הוא נוירוטוקסי (כלומר פוגע במערכת העצבים).
    אז אוקי, אם האלומיניום יכול לגרום נזק מערכת העצבים, אז מתנגדי החיסונים צודקים? האם חיסונים גורמים לנזקים נוירולוגים? במינונים הקיימים לא, הם לא צודקים. אם היינו מזריקים כמויות גדולות אז היינו רואים נזקים נוירולוגים. אבל במינונים הקיימים, זה בלתי אפשרי. איך אנחנו יודעים? בדקו בהמון מחקרים את הכמויות הניתנות, וראו שכל החיסונים שניתנים עד גיל שנה יחד, בכלל לא מגיעים אפילו למינון של האלומיניום שמותר לתינוק להיחשף אליו באופן יומי מכלל המקורות הקיימים כגון מים, מזון וחיסונים. יתרה מכך, באחד המחקרים מהשנים האחרונות, החוקרים בדקו את רמות האלומיניום אצל פגים לאחר חיסון וראו שאין עליה בכמות האלומיניום הבסיסית במחזור הדם. למה זה? אחד ההסברים לכך הוא בין היתר בגלל שהחיסון ניתן לשריר. במודלים פרמוקינטיים של אלומיניום שהוזרק, רואים שזה לוקח זמן לעבור מתאי השריר למחזור הדם. כלומר השחרור הוא מושהה ואיטי.

    למרות שיותר ויותר חוקרים ומחקרים, שמראים שאין שום סיכוי שחיסונים יכולים לגרום לנזקים נוירולוגים ודיי ברור שהאלומיניום ניתן במינון בטוח,
    יש חוקרים מעטים (Shaw, Exley וחבריהם שהם יקירי מתנגדי החיסונים) שטוענים שזה לא כך.
    לטענתם, האלומיניום במלחי האלומיניום מצטבר הרבה יותר מאשר מאלומיניום שמגיע ממערכת העיכול. ויתרה מכך, אלומיניום שמגיע דרך מערכת העיכול בקושי נספג. אסור לשכוח גם את הטענה שלדעתם האלומיניום הוא הגורם לאוטיזם ולנזק נוירולוגי ארוך טווח. האם אותם החוקרים צודקים? כשקוראים את המחקרים שלהם יש המון תיאוריות יפות, ולפעמים יש גם נתונים מעניינים. אבל בסופו של יום יש המון מחקרים טובים יותר, איכותיים יותר וגדולים יותר שאומרים ההפך.
    המינון שניתן אפסי, רוב האלומיניום שמצטבר בגופנו מגיע בכלל מהמזון והמים וזה כמובן נספג במערכת העיכול בכמויות יפות (אז למעשה, החוקרים הנ"ל טועים).
    אגב, גם חשוב לציין שמחקר של אחד החוקרים שציינתי נגרע לאחרונה. המחקר היה מאוד בעייתי מהמון בחינות ולא היה מקצועי. זו לא הפעם הראשונה שהמחקרים שלהם מעלים גבה עקב שימוש לא איכותי בשיטות מחקר באיכות נמוכה.

    לסיכום, ה-BBB קריטי ועושה את תפקידו נאמנה, וזה הכל עניין של מינונים. המינונים של מלחי האלומיניום הם מינונים בטוחים שלא גורמים לנזקים נוירולוגים.

    אם לאנשי המקצוע פה יש הארות, הערות וכו, אשמח שתגיבו על כך.

    נתתי פה רק טעימה קטנה מכלל המחקרים שנעשו על הנושא. זה נושא נרחב ומעניין. מי שרוצה לבחון עוד קצת מקורות להלן כמה המלצות:



    נ.ב.
    יש חיסונים שכן גורמים לתופעות לוואי נדירות מאוד עם השלכות אפשריות על מערכת העצבים. יש אפשרות מאוד מאוד נדירה שעדיין לא הצליחו להוכיח אותה באופן חד משמעי שסוג מסויים של חיסון MMR גורם לדלקת המוח (אנציפיליטיס, לא SSPE!) ביחס של כ-1 למיליון. עכשיו מחלת החצבת גורמת לדלקת המוח אצל 1 ל-1000 שאצל 50 אחוז מאלו שלקו בדלקת המוח מהמחלה (ולא מהחיסון) יש נזק תמידי. אז אם הסיכון קיים, הסיכוי פי 1000 פחות ללקות בדלקת המוח מהחיסון מאשר מהמחלה עצמה.
    יש כמובן את הסיכוי לפרכוסי חום שחיסון ה-MMRV יכול לגרום, אבל פרכוסי חום לא עושים נזק נוירולוגי. ולא, הוא ממש לא גורם לאפילפסיה, למה? מלבד מחקרים מאוד מתקדמים שנעשו בתקופה האחרונה שהראו את הקשר בין גנטיקה לאפילפסיה, יש גם מחקר למשל שבדק חצי מיליון ילדים בדנמרק וראה שאין שום קשר בין החיסון לאפילפסיה. לבסוף, לפני שנים רבות (שנות ה-80) זנים סציפי בחיסון החזרת גרם לכ-90 ילדים מתוך 100,000 מתחסנים דלקת קרום המוח. זן אחר שבדקו גרם למקרה אחד ל1.8 מיליון מקרים והחוקרים חשבו שזה קשור יותר לצירוף מקרים מאשר באמת מהחיסון עצמו. בכל אופן באנגליה למשל הוציאו את הזנים הבעייתים עוד בתחילת שנות ה-90 ועשו מחקרים רבים בנושא ובדקו חיסון חדש יותר וראו שאין קשר. אם הקשר קיים הוא כמעט בלתי אפשרי לקשר בין החיסון למקרה עקב הנדירות שלו. אגב, בארץ נותנים את אותו חיסון הבטוח שניתן גם באנגליה (priorix).

    חיסון החצבת שהציל מיליונים ועכשיו נלחם בסרטן.

    כולם מכירים את החיסון לחצבת, אחד החיסונים החשובים שפותח בשנות ה-60 של המאה הקודמת לראשונה על ידי על ידי John Franklin Enders ו-Thomas Chalmers Peebles [1]. מאז עבר גלגולים רבים, השתכלל ונוסף לחיסון המרובע (MMRV) או המשולש (MMR) שפותח על ידי Maurice Hilleman (שפיתח גם את החיסון לחזרת בעזרת לקיחת דגימה מהזן שהדביק את הבת שלו במחלה. הזן נקרא על שם הבת שלו Jeryl Lynn), אבל העיקרון אותו עיקרון, למנוע את מחלת החצבת.

    https://timedotcom.files.wordpress.com/2014/05/measles2.jpg
    Measles morbillivirus

    נגיף החצבת, הוא נגיף רנ"א חד גדילי ממשפחת ה- Paramyxoviridae והוא מדביק בני אדם בלבד. נגיף זה הוא ככל הנראה הנגיף המדבק ביותר בעולם [2]. על מנת למנוע מגפה, צריך שכ-95% מהאוכלוסייה תהיה מחוסנת נגד הנגיף עד הגיל שבו מתחילים בית ספר יסודי [3]. אם כל העולם יגיע לכ-95% חסינות ככל הנראה האנושות תמגר סופית את הנגיף מעל פני האדמה כמו שקרה עם האבעבועות השחורות בשנת 1980 עקב מבצע חיסונים אינטנסיבי [4].


    מכיוון שאדם שחולה בחצבת, מדבק כ-4 ימים לפני הופעת הפריחה ועד כ-4 ימים לאחר הופעת הפריחה [5] והווירוס עובר באוויר והינו עמיד מאוד ויכול להישאר בחלל האוויר במקום סגור עד כשעתיים [6], הסיכוי של אדם לא מחוסן לחלות בחצבת הוא כ-90% [7]. בהמון מקרים, אדם שנדבק במחלה, אינו מודע לכך שהוא נשא של הנגיף והוא יכול להדביק את סובביו. מחלת החצבת היא מחלה לא פשוטה, 30% ממקרי החצבת מסתבכים [7]. מקרי המוות בעולם המפותח הם ביחס של 2 מקרי מוות ל-1000 חולים ועד לכ-100 מקרי מוות מתוך 1000 בעולם המתפתח [8,7]. ילדים מתחת לגיל 5 הם בסיכון הגבוה ביותר לתמותה [8]. עוד בשנת 1980, כשהחיסון ניתן בכל העולם, עדיין לא הצליחו להגיע לכיסוי חיסוני נרחב ולכן המחלה גרמה ל-2.6 מיליון מקרי מוות [9]. רק לאחר הגעה לרמת חסינות גבוהה בכל העולם בתחילת שנות ה-90, לאחר כניסת המנה השנייה של החיסון, ראו ירידה משמעותית במקרי המוות לכ-630 אלף מקרים, בין השנים 2000 עד 2016 הייתה ירידה של 84% במקרי התמותה בכל העולם מחצבת [10], כלומר שכ-20 מיליון בני אדם ניצלו הודות לחיסון [11]. בשנת למשל 2011 היו 158,000 מקרי מוות בכל העולם עקב מחלת החצבת, ירידה משמעותית מאז שנת 1980.

    במדינות רבות הנגיף מוגר באופן כמעט מוחלט למעט מקרים של התפרצויות מקומיות עקב ירידה בכיסוי החיסוני. לדוגמה בישראל בשנת 2007 בירושלים, אצל כיס של מתנגדי חיסונים לאחר שתיירים מאנגליה הדביקו 180 בני אדם באירוע שבהם לא היה אף אחד מחוסן למחלה [12]. התסמינים של חצבת לרוב מופיעים מינימום כ-10 ימים לאחר ההדבקה ומלווים בעליית חום הגוף, שיעולים, נזלת ודלקת הלחמית של העין. לאחר כ-2-4 ימים מהופעת התסמינים הראשוניים, מופיעה הפריחה הידועה [13]. בזמן המחלה, הטיפול הוא תומך בלבד. במחקרים קטנים שביצעו בעיקר במדינות מתפתחות, ראו שמתן פומי של ויטמין A בכמויות אדירות (megadose) בשתי מנות אצל ילדים (200,000 IU מעל גיל שנה ו-100,000 IU מתחת לגיל שנה. מינון גבוה מזה יגרום להרעלה קשה) מצליח למנוע תמותה בסביבות ה-62% [14] ועל כן, על פי ארגון הבריאות העולמי, זה פרוטוקול טיפול מקובל במקרים של ילדים חולי חצבת באזורים בהם יש חוסר בויטמין A ואשר התמותה מחצבת עולה על 1% מהמקרים. חשוב להדגיש שנתינה של ויטמין A כתוסף מזון בזמן מחלה פעילה אינו עוזרת כלל וכלל מכיוון שצריך מינון מאוד משמעותי בכמויות גדולות. למרות זאת, רמת ויטמין A תקינה, עוזרת בזמן מחלה פעילה בהורדת הסיכויים לסיבוכים עקב המחלה. חשוב לציין ולהדגיש שהויטמין אינו מונע הדבקות בחצבת בשום מצב. ארגון הבריאות העולמי ממליץ באזורים מוכי חצבת שבהם יש תזונה לקויה, לתת לילדים תוסף תזונה המכיל ויטמין A ובכך להוריד מעט את הסיכויים לסיבוכים.

    הנגיף הוא ממזר רציני, אחת הסיבות שהוא גורם לכל כך הרבה מקרי מוות היא, שמכיוון שהנגיף פוגע במערכת החיסון ומשמיד תאים שקשורים לזיכרון החיסוני, הוא מחליש אותה מאוד. מחקרים עדכניים שנעשו על הנגיף, הראו למעשה הנגיף יכול למחוק את הזיכרון החיסוני של החולה באופן זמני ואף לפגוע באופן תמידי בתאים ספציפיים שקשורים לזיכרון חיסוני למחלה ספציפית ולכן יהיה צורך לחלות במחלה הספיציפית שוב על מנת לפתח זיכרון חיסוני נגדה. עקב כך, החולים במחלה רגישים יותר לזיהומים שונים במהלך המחלה וגם שנים לאחר ההחלמה [15]. 1 מתוך 20 ילדים שחולים בחצבת יחלו גם בדלקת ריאות [16], 1 מתוך 1000 ילדים יחלה בדלקת המוח, מתוכם 15% מהם מתים ו-25% מהם יישארו עם נזק מוחי לכל החיים [17]. מחלת החצבת יכולה גם לגרום לנשים בהריון להפלות, לידה מוקדמת, מוות של האם ולידה במשקל נמוך [19,18].

    אחת ההשלכות היותר קשות של המחלה היא SSPE – Subacute sclerosing panencephalitis, שהינה דלקת המוח כרונית ופרוגרסיבית אצל חולים שחלו במחלת החצבת. SSPE מלווה בשינוי התנהגות, פגיעה בהליכה, ניוון מוחי המלווה בדמנציה ולבסוף מוות, על פי מחקרים עדכניים, במידה ותינוק מתחת לגיל שנה נדבק בחצבת, הסיכוי שלו לפתח SSPE במהלך החיים הוא 1 ל-609 (!!!) ו-1 ל-1367 אצל ילדים מתחת לגיל 5 [20]. זמן הממוצע של התפרצות SSPE היא כ-9.5 שנים לאחר ההדבקה בנגיף של זן הבר (הזן הגורם למחלה) [20]. לאחר העלייה בכיסוי החיסוני לקראת תחילת שנות ה-90 עקב כניסה של מנת חיסון שנייה שהעלתה את יעילות החיסון, ראו ירידה משמעותית במקרי ה-SSPE בכל העולם [21], עם קורלציה ישירה לירידה במקרי החצבת בעולם עקב החיסון [21]. אין שום תיעוד של סיפור מקרה הקשור להופעת SSPE בעקבות מתן החיסון, כל המקרים בהם ניתחו לאחר המוות חולי SSPE ראו את זן הבר ולא את זן החיסון [21]. בנוסף, חוקרים ישראלים מצאו לאחרונה שיש קשר מסוים בין סרטן לבין זן הבר של החצבת (הזן הגורם למחלה) עקב שיעבוד של מנגנונים שקשורים לבקרה נגד סרטן [22].

    החיסון הוא אחד החיסונים היעילים שקיימים היום. מנה אחת בגיל שנה בעלת יעילות של כ-93% [23] ומנה שנייה מביאה את היעילות לכ-97% [23]. החיסון מחזיק ככל הנראה לכל החיים, לאחר מחקר שבדק את רמת הנוגדנים לאחר 20 שנה, הראה שאין ירידה בחסינות [24]. באופן פשטני מאוד, היעילות (Effectiveness) [25] משמע שאם מחסנים 100 בני אדם במנה הראשונה, כ-93 מחוסנים יפתחו נוגדנים המאפשרים הגנה מלאה מפני הדבקה בחצבת. 7 מחוסנים בגלל סיבות שונות לא יפתחו נוגדנים מספקים המאפשרים הגנה אופטימלית נגד ההדבקה. לכן יש חשיבות לחסינות העדר, על מנת לשמור על אותם המחוסנים שלא הצליחו לפתח נוגדים ברמה מספקת.
    למרות השם הרע שנוצר לחיסון, החיסון הוא יעיל ובטוח. אנדרו וייקפילד והמחקר השקרי שלו על 12 ילדים שמצא לדבריו קשר לאוטיזם, נמשך מכתב העת שבו התפרסם, עקב החשיפה של עיתונאי בריאן דיר שהמחקר היה מפוברק. לבסוף, רישיונו של אנדרו וייקפילד נשלל [27,26]. לעומת אותו מחקר שקרי, החיסון ביחד עם שאר הרכיבים שבו לשאר המחלות, נבדק במאות מחקרים שונים. מחקר מטא אנליזה שאיגד 64 מחקרים מסוגים שונים עם גודל מדגם עצום של כ-14.7 מיליון ילדים, מצא שהחיסון נמצא בטוח ויעיל ביותר ללא שום קשר לאוטיזם, ללא שום קשר לבעיות נוירולוגיות, ללא שום קשר למחלות אוטואימוניות ועוד [28]. מחקר נוסף אוסטרלי שבוצע בשנת 2014 על מעל מיליון ילדים נוספים ראה שאין שום קשר החיסון לאוטיזם [29]. במקרים בהם יש התפרצויות של חצבת עקב ירידה בכיסוי החיסוני באזורים של מתנגדי חיסונים, הדרך היחידה למנוע מלא מחוסנים, שהם לרוב ילדים מתחת לגיל שנה, לחלות במחלה היא באמצעות שימוש בחיסון עצמו תוך 72 שעות (חיסון פעיל) או שימוש בחיסון סביל שמורכב מנוגדנים נגד חצבת תוך 6 ימים. השימוש בחיסון סביל הוא בעייתי מכיוון שהוא נחשב כמנת דם לכל דבר, והנוגדנים מהר מאוד נעלמים ולכן אין זיכרון חיסוני [30]. בשני המקרים יש יעילות אדירה במניעת המחלה ל-90% אם הם ניתנים בזמן [31]. בחלק מהמחקרים שעשו השוואה בין הסביל לפעיל ראו שיש עדיפות לחיסון הפעיל (החיסון הרגיל) [31].

    החיסון אינו זהה לזן הבר והוא עבר שינויים רבים על מנת שלא יוכל לבצע שום נזק לתאינו אך כן יאפשר לגוף שלנו לחסל בזריזות וביעילות את זן הבר הגורם למחלה, באמצעות הכרה של האנטיגנים של זן הבר שנמצאים בזן החיסון. זן הבר, מדביק תאים באמצעות שימוש ברצפטור (קולטן) הנקרא SLAM שנמצא על תאים רבים בגופנו [32] השימוש ברצפטור זה מאפשר לפגוע בתאים שקשורים לזיכרון החיסוני שלנו. לעומת זאת, הזן של החיסון עבר שינויים רבים במטרה שמערכת החיסון תכיר אותו היטב והוא משתמש ברצפטור החלבוני CD46, שהוא חלבון רגולטורי שקשור למערכת החיסון [33]. מה שמעניין מכל הנתונים הנ"ל, שרצפטור זה מבוטא ביתר באופן ניכר על תאים סרטניים מסוגים שונים לעומת מאשר תאים רגילים, בין היתר בשביל למסך את התא הסרטני נגד מערכת החיסון שלנו ובכך למנוע ממערכת החיסון להרוג את התאים הסרטניים. לכן, חוקרים שונים חושבים שאפשר להשתמש בזן החיסון להילחם בסרטן! [33] יתרה מכך, CD46 מבוטא ביתר באופן קיצוני על תאי סרטניים מסוג מיאלומה [33].

    לאחר מחקרים רבים שנעשו על עכברים וראו שיש הצלחה בנושא, חוקרים בארה"ב בבית החולים Mayo Clinic (שנחשב מאחד מבתי החולים הטובים בארה"ב), רצו לראות האם במחקר קליני על בני אדם אכן תהיה הצלחה דומה על מיאלומה נפוצה [34]. מיאלומה נפוצה הינו סרטן דם במח העצם שנגרם עקב תאי B שמתחלקים ללא בקרה או ליתר דיוק תאי פלסמה. נדיר שהחולה במחלה מחלים באופן מלא [35]. תאי B הינם תאים במערכת החיסון שיש לכולנו והם אחראים על ייצור נוגדנים נגד פתוגנים שונים והם אחראים על הזיכרון החיסוני שיש לנו נגד מחלות רבות. החוקרים קראו לחיסון החדש MV-NIS. חיסון זה מקורו מזן החיסון מסוג Edmonston שהוא זן החיסון שניתן בארץ [36]. החיסון החדש, הונדס כך שהוא יגרום לתאים שמבטאים CD46 לעבור תהליך של מוות תאי.
    המחקר בוצע על 2 חולות בלבד בשלב מאוד מתקדם של המחלה לאחר שכל הטיפולים האפשריים מוצו ושהן היו ללא זיכרון חיסוני לחצבת. החוקרים הזריקו לחולות כמות אדירה של החיסון דרך הוריד הישר למחזור הדם, כ-100 מיליארד יחידות של הנגיפים המהונדסים. לאחר מכן, החוקרים הופתעו מההצלחה האדירה של ניסוי זה, אצל שני החולות הייתה נסיגה במחלה ואף אצל חולה אחת הייתה נסיגה מלאה למשך 9 חודשים ללא עדות כלל וכלל למחלה במשך זמן זה. שתי החולות שמו לב שציסטות סרטניות שנמצאות על גופן קטנו מספר ימים לאחר הטיפול ומספר שבועות לאחר מכן אף נעלמו כליל. זו הפעם הראשונה במחקר קליני שאי פעם הודגמה נסיגה של סרטן באמצעות שימוש בנגיף מהונדס גנטית לאחר מתן תוך ורידי. לצערם הרב של החוקרים, השימוש הוא חד פעמי מכיוון שלאחר מכן הנשים פיתחו זיכרון חיסוני לחצבת ולכן הן מוגנות גם נגד הזן המהונדס וגם נגד זן הבר ואין אפשרות להשתמש שנית ב-MV-NIS מכיוון שמערכת החיסון תשמיד את החיסון במהרה. החוקרים כרגע עובדים נמרצות בלמצוא דרכים אלטרנטיבות להשתמש שוב בחיסון זה על מנת לאפשר שימושים חוזרים.

    מלבד מחקר מעניין זה, יש מחקרים רבים שמבוצעים ברחבי העולם שבהם משתמשים בווירוסים מהונדסים שונים כחיסון שנלחם בסרטן, חלקם גם נמצאים בשלבים מתקדמים של המחקרים הקלינים.

    אז החיסון לא רק הציל מיליונים של בני אדם, יש סיכוי לא רע שהוא גם יציל בני אדם ממחלת הסרטן. העתיד נראה מבטיח.
    הבהרה: מתנגדי חיסונים רבים טוענים שלחלות בחצבת מונע סרטן וזו טענה שהיא חוזרת המון בחוגים של מתנגדי חיסונים כתירוץ למה לחלות בחצבת. כפי שהדגמתי, הטענה של מתנגדי החיסונים אינה נכונה כלל וכלל. נהפוך הוא, החיסון הוא זה המאפשר להילחם בסרטן.

    הבהרה 2: חשוב להדגיש שויטמין A במינונים גבוהים הוא מאוד רעיל לגוף עם השלכות קשה כגון פגיעה בכבד, שינויי מצב הכרה, עליה בלחץ תוך גולגולתי ועוד. המינון שהוזכר מתייחס רק במקרים שבהם יש מחלה פעילה וגם ניתן רק למשך יומיים בלבד. ילדים מגיעים למינונים רעילים בצריכה של 1,500 IU לק"ג משקל גוף (!!!) לכן חשוב מאוד לא לתת מינונים גבוהים ללא הנחיית רופא וללא השגחה רפואית. רעילות אצל מבוגרים תתרחש במינונים חד פעמיים של 25,000 IU לק"ג משקל גוף או מצריכה יומית של 4000 IU לק"ג משקל גוף למשך 6-15 חודשים. נזק לכבד עלול להתרחש כבר מצריכה יומית של 120,000 IU ביום. [37]

    מקורות:

    הכותב הוא סטודנט לרפואה ב Medical University of Silesia בקטוביץ פולין, בעל תואר ראשון בביולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ופרמדיק.

    טל"ח

    תשובות לשאלות של תמר לזר על חיסון הטטנוס, מלחי אלומיניום, הטיפול לאחר נשיכת בע"ח בילד מחוסן ולא מחוסן, מחקרי בטיחות ועוד..

    תגובה שכתבתי בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" לשאלות שהועלו על ידי תמר לזר.
    https://www.facebook.com/groups/171810053014040/permalink/958544441007260

    ד"ר המפריז מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג (spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתך הפצע כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.

    1. לא אוכל לתת לך תקציר בעברית, כי רוב השפה המדעית והמחקרית היא באנגלית. מה שכן, אוכל להבהיר שחיסוני הטטנוס הראשונים שאז לא היו ביחד עם דיפתריה, פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'.
    כנראה יקח לי יותר משבוע ואף שבועיים בשביל להביא את כל המחקרים המדוייקים ולתת לך תקציר על כל מחקר ומחקר (רק ליתר הבנה של סדרי הגדול, באחד מספרי הרפואה העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines וכתב על ידי בכירי המדענים בעולם, הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה, מטא אנליזות, ספרים וכו'). אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים בהריון, וכו'. כן אוכל להביא מחקרים ספציפיים וחדשים אם זה מעניין אותך או מטה אנליזה.
    אבל באמת באמת שזה לא נגמר, מספיק לכתוב ב-google scholar tdap safety ואת תקבלי כמויות אדירות של תוצאות. את תעדיפי נייר עמדה של ארגוני הבריאות? יותר יעזור לך?

    2. כן בטח, ב-CDC, ב-WHO, בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).

    3. יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו). היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם לא מגיעים אפילו ל-100ppm שזה parts per million, 1mg/1,000,000mg זה למעשה 1ppm, אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.

    4. לרוב בנשיכת חיה (ואפילו בן אדם) לא תופרים את החתך כי יש חשש עצום לזיהום הפצע, אז לפעמים אין ברירה אלה לשלוט על הדימום ולעשות שטיפה אינטנסיבית עם מים בשביל לשטוף את החתך ממזהמים, לאחר מכן ניתן טיפול אנטיביוטי בהתאם שהוא משתנה בין חיה לחיה (יש המון פתוגנים מלבד טטנוס). ללא מחוסן ניתן חיסון פאסיבי שהוא למעשה תוצר דם שמורכב מנוגדנים שמחזיקים בממוצע כ3 שבועות. בנוסף ניתן גם חיסון אקטיבי רגיל. אצל מחוסן, לא ניתן שום חיסון למעט מקרים שבהם עברו 5 שנים מינימום מאז החיסון האחרון.

    5. חברות התרופות לרוב עושות מחקרים קליניים, ומחקרים אחרי הפצה (נקרא גם stage 4), אבל רוב המחקרים שנעשים לאחר הפצה הם מחקרים של חוקרים עצמאיים, אוניברסיטאות, גופי רגולציה, ארגוני בריאות, גופי בריאות ללא מטרות רווח (אחד הידועים הוא ארגון קוקריין) וכו'. מחקר פחות מחמיא? אפשר להסתכל למשל על מחקרים אחרי הפצה שהיו לחיסון הרוטה הראשון, במחקרים עלו על מקרים של התפשלות מעי בכמות כזו שהבינו שהסיכונים לא עולים על התועלת וגנזו את החיסון ופיתחו חיסון בטוח יותר. אפשר לקחת למשל את הוועדה מייעצת של ה-CDC לחיסונים שנקראית ה-ACIP. כולה מורכבת מאנשים ומדענים בכירים, שאסור שאף אחד מהם יקבל תקצוב או כסף מחברות התרופות, הוועדה מורכבת מעשרות מדענים. היא פתוחה לציבור, כל הישיבות שלהם מועלות ליוטיוב בדף של ה-CDC, הפרוטוקולים פתוחים וזמינים להורדה, כל אדם יכול לדבר שם או לשבת ולהקשיב לוועדה, הוועדה דנה מדי כמה חודשים במחקרים חדשים, צולבים את אנשי חברת התרופות ואם משהו לא נראה להם הם ממש לא מהססים להגיב.
    בנוסף כל כתב עת שמכבד את עצמו, בורר את המחקרים ברמה שאם מחקר נראה מסריח או חשוד הוא ממש לא מתקבל, זה למה מחקרים עם peer review כל כך קריטים.

    6. כמו שכבר הזכרתי, יש המון גופים בלתי תלויים שמבצעים מחקרים הרבה זמן אחרי שהוא כבר מופץ. אתן לך לדוגמה את המחקר שביצע ארגון קוקריין בנושא שבדק את ההשפעה על ילודים שאימותיהם התחסנו, בהקשר של יעילות ובטיחות:

    תשובות לשאלות של תמר לזר על חיסון הטטנוס, מלחי אלומיניום, הטיפול לאחר נשיכת בע"ח בילד מחוסן ולא מחוסן, מחקרי בטיחות ועוד..

    תגובה שכתבתי בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" לשאלות שהועלו על ידי תמר לזר.
    https://www.facebook.com/groups/171810053014040/permalink/958544441007260

    ד"ר המפריז
    מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג
    (spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתך הפצע
    כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא
    נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא
    הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע
    אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.

    1.
    לא אוכל לתת לך תקציר בעברית, כי רוב השפה המדעית והמחקרית היא באנגלית.
    מה שכן, אוכל להבהיר שחיסוני הטטנוס הראשונים שאז לא היו ביחד עם דיפתריה,
    פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם
    הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים
    הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים
    הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד
    שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו
    קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד
    מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'.
    כנראה
    יקח לי יותר משבוע ואף שבועיים בשביל להביא את כל המחקרים המדוייקים ולתת
    לך תקציר על כל מחקר ומחקר (רק ליתר הבנה של סדרי הגדול, באחד מספרי הרפואה
    העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines וכתב על ידי בכירי המדענים
    בעולם, הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה,
    מטא אנליזות, ספרים וכו'). אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן
    מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים
    בהריון, וכו'. כן אוכל להביא מחקרים ספציפיים וחדשים אם זה מעניין אותך או
    מטה אנליזה.
    אבל באמת באמת שזה לא נגמר, מספיק לכתוב
    ב-google scholar tdap safety ואת תקבלי כמויות אדירות של תוצאות. את
    תעדיפי נייר עמדה של ארגוני הבריאות? יותר יעזור לך?

    2. כן בטח, ב-CDC, ב-WHO, בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).

    3.
    יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע
    ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של
    אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות
    מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו).
    היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין
    מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד
    פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא
    הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים
    מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו
    מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם
    לא מגיעים אפילו ל-100ppm שזה parts per million, 1mg/1,000,000mg זה למעשה
    1ppm, אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.

    4. לרוב בנשיכת חיה (ואפילו בן אדם) לא תופרים את החתך כי יש חשש עצום לזיהום הפצע, אז לפעמים אין ברירה אלה לשלוט על הדימום ולעשות שטיפה אינטנסיבית עם מים בשביל לשטוף את החתך ממזהמים, לאחר מכן ניתן טיפול אנטיביוטי בהתאם שהוא משתנה בין חיה לחיה (יש המון פתוגנים מלבד טטנוס). ללא מחוסן ניתן חיסון פאסיבי שהוא למעשה תוצר דם שמורכב מנוגדנים שמחזיקים בממוצע כ3 שבועות. בנוסף ניתן גם חיסון אקטיבי רגיל. אצל מחוסן, לא ניתן שום חיסון למעט מקרים שבהם עברו 5 שנים מינימום מאז החיסון האחרון.

    5. חברות התרופות לרוב עושות מחקרים קליניים, ומחקרים אחרי הפצה (נקרא גם stage 4), אבל רוב המחקרים שנעשים לאחר הפצה הם מחקרים של חוקרים עצמאיים, אוניברסיטאות, גופי רגולציה, ארגוני בריאות, גופי בריאות ללא מטרות רווח (אחד הידועים הוא ארגון קוקריין) וכו'. מחקר פחות מחמיא? אפשר להסתכל למשל על מחקרים אחרי הפצה שהיו לחיסון הרוטה הראשון, במחקרים עלו על מקרים של התפשלות מעי בכמות כזו שהבינו שהסיכונים לא עולים על התועלת וגנזו את החיסון ופיתחו חיסון בטוח יותר. אפשר לקחת למשל את הוועדה מייעצת של ה-CDC לחיסונים שנקראית ה-ACIP. כולה מורכבת מאנשים ומדענים בכירים, שאסור שאף אחד מהם יקבל תקצוב או כסף מחברות התרופות, הוועדה מורכבת מעשרות מדענים. היא פתוחה לציבור, כל הישיבות שלהם מועלות ליוטיוב בדף של ה-CDC, הפרוטוקולים פתוחים וזמינים להורדה, כל אדם יכול לדבר שם או לשבת ולהקשיב לוועדה, הוועדה דנה מדי כמה חודשים במחקרים חדשים, צולבים את אנשי חברת התרופות ואם משהו לא נראה להם הם ממש לא מהססים להגיב.
    בנוסף כל כתב עת שמכבד את עצמו, בורר את המחקרים ברמה שאם מחקר נראה מסריח או חשוד הוא ממש לא מתקבל, זה למה מחקרים עם peer review כל כך קריטים.

    6. כמו שכבר הזכרתי, יש המון גופים בלתי תלויים שמבצעים מחקרים הרבה זמן אחרי שהוא כבר מופץ. אתן לך לדוגמה את המחקר שביצע ארגון קוקריין בנושא שבדק את ההשפעה על ילודים שאימותיהם התחסנו, בהקשר של יעילות ובטיחות: