אז איך בדיוק מלחי האלומיניום גורמים לתגובה חיסונית? הסבר למתקדמים.

תחילה, נזכור שתפקידם של מלחי אלומיניום בחיסונים הוא להיות אדג'וונט ובכך גורמים לתגובה החיסונית של חיסונים מסויימים להיות יעילה יותר.

בנוסף, צריך לדעת שבמערכת החיסון יש תאים שנקראים T helper cells שקשורים למערכת החיסון הנרכשת והם חשובים בין היתר ביצירת זיכרון חיסוני כי הם אומרים לתאים מסוג B לייצר תאי פלסמה ספציפיים (האחראים על הזיכרון החיסוני) שמפרישים נוגדנים ייחודים נגד הפתוגנים ובאמצעות אותם נוגדנים הגוף שלנו נלחם בפתוגנים במגוון דרכים – בולענות, הריסה של התאים הפגומים, גיוס כל מיני פקטורים שונים בשביל להרוג את הפתוגן ועוד.

ואיך זה קשור למלחי האלומיניום?

מלחי האלומיניום קשורים לשפעול של ציטוקינים (כגון אינטרלוקינים) שהם חלבונים של מערכת החיסון שקשורים לסינגלים בין תאים. יש חיסונים שגם אם ניתן את האנטיגן (למשל – חלבון מסויים של מעטפת החיידק), מערכת החיסון עדיין לא תגיב לכך בצורה יעילה והתאים לא יפעלו ברמה הנדרשת בשביל ליצור זיכרון חיסוני. מלחי האלומיניום ביחד עם האנטיגנים גורמים לאותם תאים שהזכרתי לחשוב שיש זיהום אמיתי ואז הם מבצעים שרשרת תהליכים מורכבת של יצירת זיכרון חיסוני באמצעות סינגלים תוך תאים וחוץ תאים.
יש אפיניות גבוהה (ובכך בולעים אותם ביותר יעילות) יותר כלפי אנטיגנים מכוסים במלחי אלומיניום מאשר אנטגינים לא מכוסים.
יש למלח האלומיניום מספר תפקידים בסיפור.
ברגע שמוכנס אנטיגן לגוף, מקרופאג'ים שהם תאים מסוג Antigen presenting cells או APC, יש אפיניות גבוהה יותר (ובכך הם בולעים אותם ביותר יעילות) כלפי אנטיגנים מכוסים במלחי אלומיניום מאשר אנטגינים לא מכוסים. יש לזה מספר סיבות. למשל, יש חשיבות ל-pH. אצל לא מעט מאנטיגנים החלבוניים, הספיגה המיטבית של האנטיגן מתבססת על כך שהאנטיגן נמצא בטווח pH בין הנקודה האיזואלקטרית (IEP) של חלבון האנטיגני לנקודה של אפס מטען חשמלי (PZC) של מלח האלומיניום, זה מאפשר מטענים חשמליים מנוגדים שגורמים למשיכה אלקטרוסטטית ואז בולענות על ידי המאקרופאג', יש גם הבדל בין מלחי האלומיניום השונים אבל זה העיקרון הבסיסי.



מלבד המטען וה-pH מתבצע גם Ligand exhange בין המולקולות, דרך הקבוצה הקרבוקסילית של האלומיניום לחלבון וזה מאפשר לאלומיניום והחלבון להיבלע בקלות על ידי המאקרופאג'. יש עוד כוחות בסיפור כגון מטען הידרופובי-הידרופובי. כל הכוחות המופעלים משתנים ביחס לפי סוג האנטיגן ומלח האלומיניום.


לאחר שהאנטיגן עם האלומיניום נבלע, הוא מעובד בתוך המאקרופאג' והוא מוצג על ידי ה-APC לתאי T cell CD4 שהם בתורם מפעילים תאים שנקראים T helpers 2 או Th2 שהם תאים שמפרישים אינטרלוקינים שונים (כמו IL-4 ו-IL5) שמשפיעים על תאי B cells נאיבים להתחלק ולייצר תאי זיכרון שנקראים Memory B Cell ותאי פלסמה ספציפים שמייצרים IgG, IgE, ו-IgA. אחד האנטיגנים החשובים הוא IgG.

סכימת תהליך יצירת הזיכרון החיסוני על ידי מלח אלומיניום (סימנתי עם מרקר צהוב את החלק הרלוונטי) לקוח מהמחקר Reed, S. G., Orr, M. T., & Fox, C. B. (2013). Key roles of adjuvants in modern vaccines. Nature medicine, 19(12), 1597.


עכשיו במחקרים שונים, ראו שמלח האלומיניום מאפשרים לתאים מסוג Th2 להגיב עם ה-APC הרבים ובכך ליצור את השרשרת של התהליך החיסוני באופן הרבה יותר יעיל מאשר האנטיגנים בלבד, אחד ההסברים לכך שראו במחקרים שככל הנראה מלח האלומיניום גורם לפחות ביטוי של תאי Th1 ובכך מונעים אינהביציה לתאי Th2 (תאים מסוג Th1 אחראים על המנגנון של המוות התאי של תאים נגועים למשל בווירוסים או בסרטן וכו').
גם אינטרלוקין IL-18 מבוטא ביתר בגלל מלח האלומיניום והוא מאפשר ביטוי של תאי Th2. כמו כן, Th1 לא תמיד בתת ביטוי עקב מלחי האלומיניום. זה מאוד תלוי בין חיסון ותלוי אדג'וונט. למשל בחיסון לטטנוס, Th1 לא עובר אינהיביציה והוא מבוטא. זה מאוד מאוד ספציפי לחיסון. כן יודעים שזה קשור לביטוי של ציטוקינים שונים שמחד מבטאים יותר תאים מסוג אחד ומאידך מונעים ביטוי של תאים אחרים.

ניסו במשך השנים למצוא המון המון אדג'וונטים ומלחים, היחידים שמצאו שהם בטוחים מספיק, יודעים מה קורה איתם בגוף, איך הם מעובדים בצורה יעילה בגוף ועובדים בצורה טובה הם אלומיניום פוספט, אלומיניום הידרוקסיד ואלום (תרכבות של אלומיניום-אשלגן-סולפט). גם בין מלחי האלומיניום יש לפעמים שוני מועט באופן הפעולה.

לסיכום, חשוב לציין שזה כמובן לא הכל. אלו התהליכים על קצה המזלג שחשובים להבנה הבסיסית של תפקידם של מלחי האלומיניום. מי שרוצה להעמיק יותר יכול לפנות למקורות שצירפתי.


מקורות:
Lindblad, E. B. (2004). Aluminium compounds for use in vaccines. Immunology and cell biology82(5), 497-505.‏ https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.0818-9641.2004.01286.x

Bachmann, M. F., & Jennings, G. T. (2010). Vaccine delivery: a matter of size, geometry, kinetics and molecular patterns. Nature Reviews Immunology, 10(11), 787.‏ https://www.nature.com/articles/nri2868

Reed, S. G., Orr, M. T., & Fox, C. B. (2013). Key roles of adjuvants in modern vaccines. Nature medicine19(12), 1597.‏ https://www.nature.com/articles/nm.3409


מלחי אלומיניום בחיסונים.

אני מאמין שכולכם נחשפתם לאימרות שחיסוני השגרה עושים נזקים נוירולוגים לילדים, אז דברנו פה רבות למה חיסונים לא גורמים לאוטיזם, והראנו מחקרים עצומים שנעשו ומוכיחים שחיסונים בהחלט לא גורמים לאוטיזם. ואז נאמרת האמרה אבל יש עוד המון נזקים נוירולוגים אחרים. האם זה באמת כך?

בשביל להבין זאת, בואו נדבר על מחסום דם מוח (blood brain barrier או BBB) בדרך כלל לא מזכירים אותו פה אבל יש לו תפקיד חשוב בהגנה על המוח. מטרת ה-BBB פשוטה, להוות מחסום והגנה לרקמת המוח באמצעות העברה סלקטיבית של חומרים. זהו מחסום מאוד יעיל (עוד על זה בהמשך) ואפשר לקרוא עליו בויקיפדיה למי שמתעניין או לקרוא את ההסבר שכתבתי בפוסט אחר. ראיתי לא מעט טענות של מתנגדי חיסונים, על כך שאסור לתת לילד קטן חיסון כי ה-BBB לא מפותח אצל התינוקות. הטענה ש-BBB לא מפותח דיה עד אחרי הלידה הייתה טענה שחשבו שהיא אפשרית ולמיטב הבנתי הייתה דיי רווחת בקהילה המדעית ואפילו בספרי הלימוד (חשבו שיש קשר לתאים מסוג אסטרוציטים שממשיכים להתפתח אחרי הלידה) עד שנת 2010 שחוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומאוניברסיטת קליפורניה הגיעו למסקנה שה-BBB מסתיים להתפתח עוד הרבה לפני הלידה כי גילו שזה קשור לתאים מסוג פריציטים שמתפתחים עוד לפני הלידה ומשם נעשו עוד מחקרים שתומכים במחקר זה. המחקר צוטט "רק" 845 פעמים (כמות כל כך גבוה מראה את חשיבות המחקר ואת איכותו). המחקר התפרסם בכתב עת מהמובילים בעולם המדע.
חוקרים רבים מנסים לפצח את ה-BBB כי כפי שכבר ציינתי, המחסום כל כך יעיל בסינון תרופות, רעלים וכו'. בחלק מהמקורות כתוב שהוא מסנן בין 100 אחוז ל-98 אחוז מהתרופות הידועות לנו.
מכיוון שכל כך קשה לעבור את המחסום, טיפולים כימותרפיים לסרטן המוח שהיום קיימים לא הכי יעילים, אין מה לעשות ה-BBB עושה עבודה נפלאה. בואו נגיד זה ממש חיפוש אחרי הגביע הקדוש בתעשיית הפראמה למצוא דרך להעביר כמות אפקטיבית של חומרים כגון נוגנדים דרך מחסום הדם (זה יאפשר לנו למשל לפתח תרופות יעילות נגד אלצהיימר). הנה מאמר מעניין בנושא ומאמר סקירה מאוד ידוע (צוטט מעל 1200 פעמים) שמדבר על הנושא.
אז כפי שאתם רואים, לגוף יש מערכת מאוד יעילה שעוצרת טוקסינים וחלקיקים בעייתים לפני שהם מגיעים למוח.
אז מה הבעיה? איזה מרכיב בחיסון יכול כביכול לגורם לנזק מוחי? מתנגדי החיסונים אוהבים מאוד להזכיר יסוד מסויים שהוא היסוד השלישי הנפוץ בקרום כדור הארץ ואנחנו פוגשים אותו יום יום בחיינו. אותו יסוד אכן עובר במינוניים אפסיים את ה-BBB. ואיזה יסוד זה? האלומיניום!
עכשיו אלומיניום נמצא אצל כולנו (כן, לכולנו יש קצת אלומיניום במוח), אנחנו שותים ואוכלים אלומיניום יום יום. מי שבריא ועם כליות מתפקדות מפריש את הרוב יופי בשתן אך חלק מזערי ממנו מגיע למוח (עוד על כך בהמשך).
מקור: thoughtscapism

נחזור לחיסונים. בחיסונים ניתנים מלחי אלומיניום במטרה לעורר את מערכת החיסון ובכך יווצר זיכרון חיסוני יעיל יותר.

מלחי אלומיניום הם למעשה תרכובת של יסוד האלומיניום ופוספט (זרחן) או הידרוקסיד (יון שלילי שמורכב מאטום של חמצן ומימן). למרות שיש מלחי אלומיניום אחרים, השניים הנ"ל הם הנפוצים היום בחיסונים.
עקב המבנה הכימי של מלחי האלומיניום, הם עוברים עיבוד מאוד יעיל בכבד ורוב האלומיניום ממקור החיסון מפונה דרך מחזור הדם לכבד ומשם לכליות ואז החוצה בשתן. חשוב לציין שלא כל מלחי האלומיניום נולדו שווים, ואלומיניום פוספט למשל מפונה ביעילות גדולה יותר מאלומיניום הידרוקסיד בגלל מבנה מסויים מסוג chelate שנוצר בגוף שעוזר לפנות אותו ביעילות גבוהה יותר (מקור).

תהליך אקטיבציה של תאי APC על ידי אדג'וונט מסוג מלח אלומיניום.
מקור: ozbiosciences

האם כל האלומיניום מפונה? לא. מיעוט קטן נשאר בעצמות לאורך שנים רבות ומיעוט אפסי מגיע למוח. כמה אפסי? מחקר אחד רציני שבדק את הנושא ראה שרק כ-0.0000007% מהמינון שניתן בחיסון מגיע בסופו של דבר למוח. חשוב להזכיר שמלכתחילה המינון שניתן הוא מאוד מאוד נמוך, תיכף אסביר יותר על כך.
לפני כן, צריך קודם כל לציין שלרגע אנחנו לא חושבים שאלומיניום לא יכול לעשות נזק. אלומיניום במינונים גבוהים הוא נוירוטוקסי (כלומר פוגע במערכת העצבים).
אז אוקי, אם האלומיניום יכול לגרום נזק מערכת העצבים, אז מתנגדי החיסונים צודקים? האם חיסונים גורמים לנזקים נוירולוגים? במינונים הקיימים לא, הם לא צודקים. אם היינו מזריקים כמויות גדולות אז היינו רואים נזקים נוירולוגים. אבל במינונים הקיימים, זה בלתי אפשרי. איך אנחנו יודעים? בדקו בהמון מחקרים את הכמויות הניתנות, וראו שכל החיסונים שניתנים עד גיל שנה יחד, בכלל לא מגיעים אפילו למינון של האלומיניום שמותר לתינוק להיחשף אליו באופן יומי מכלל המקורות הקיימים כגון מים, מזון וחיסונים. יתרה מכך, באחד המחקרים מהשנים האחרונות, החוקרים בדקו את רמות האלומיניום אצל פגים לאחר חיסון וראו שאין עליה בכמות האלומיניום הבסיסית במחזור הדם. למה זה? אחד ההסברים לכך הוא בין היתר בגלל שהחיסון ניתן לשריר. במודלים פרמוקינטיים של אלומיניום שהוזרק, רואים שזה לוקח זמן לעבור מתאי השריר למחזור הדם. כלומר השחרור הוא מושהה ואיטי.

למרות שיותר ויותר חוקרים ומחקרים, שמראים שאין שום סיכוי שחיסונים יכולים לגרום לנזקים נוירולוגים ודיי ברור שהאלומיניום ניתן במינון בטוח,
יש חוקרים מעטים (Shaw, Exley וחבריהם שהם יקירי מתנגדי החיסונים) שטוענים שזה לא כך.
לטענתם, האלומיניום במלחי האלומיניום מצטבר הרבה יותר מאשר מאלומיניום שמגיע ממערכת העיכול. ויתרה מכך, אלומיניום שמגיע דרך מערכת העיכול בקושי נספג. אסור לשכוח גם את הטענה שלדעתם האלומיניום הוא הגורם לאוטיזם ולנזק נוירולוגי ארוך טווח. האם אותם החוקרים צודקים? כשקוראים את המחקרים שלהם יש המון תיאוריות יפות, ולפעמים יש גם נתונים מעניינים. אבל בסופו של יום יש המון מחקרים טובים יותר, איכותיים יותר וגדולים יותר שאומרים ההפך.
המינון שניתן אפסי, רוב האלומיניום שמצטבר בגופנו מגיע בכלל מהמזון והמים וזה כמובן נספג במערכת העיכול בכמויות יפות (אז למעשה, החוקרים הנ"ל טועים).
אגב, גם חשוב לציין שמחקר של אחד החוקרים שציינתי נגרע לאחרונה. המחקר היה מאוד בעייתי מהמון בחינות ולא היה מקצועי. זו לא הפעם הראשונה שהמחקרים שלהם מעלים גבה עקב שימוש לא איכותי בשיטות מחקר באיכות נמוכה.

לסיכום, ה-BBB קריטי ועושה את תפקידו נאמנה, וזה הכל עניין של מינונים. המינונים של מלחי האלומיניום הם מינונים בטוחים שלא גורמים לנזקים נוירולוגים.

אם לאנשי המקצוע פה יש הארות, הערות וכו, אשמח שתגיבו על כך.

נתתי פה רק טעימה קטנה מכלל המחקרים שנעשו על הנושא. זה נושא נרחב ומעניין. מי שרוצה לבחון עוד קצת מקורות להלן כמה המלצות:



נ.ב.
יש חיסונים שכן גורמים לתופעות לוואי נדירות מאוד עם השלכות אפשריות על מערכת העצבים. יש אפשרות מאוד מאוד נדירה שעדיין לא הצליחו להוכיח אותה באופן חד משמעי שסוג מסויים של חיסון MMR גורם לדלקת המוח (אנציפיליטיס, לא SSPE!) ביחס של כ-1 למיליון. עכשיו מחלת החצבת גורמת לדלקת המוח אצל 1 ל-1000 שאצל 50 אחוז מאלו שלקו בדלקת המוח מהמחלה (ולא מהחיסון) יש נזק תמידי. אז אם הסיכון קיים, הסיכוי פי 1000 פחות ללקות בדלקת המוח מהחיסון מאשר מהמחלה עצמה.
יש כמובן את הסיכוי לפרכוסי חום שחיסון ה-MMRV יכול לגרום, אבל פרכוסי חום לא עושים נזק נוירולוגי. ולא, הוא ממש לא גורם לאפילפסיה, למה? מלבד מחקרים מאוד מתקדמים שנעשו בתקופה האחרונה שהראו את הקשר בין גנטיקה לאפילפסיה, יש גם מחקר למשל שבדק חצי מיליון ילדים בדנמרק וראה שאין שום קשר בין החיסון לאפילפסיה. לבסוף, לפני שנים רבות (שנות ה-80) זנים סציפי בחיסון החזרת גרם לכ-90 ילדים מתוך 100,000 מתחסנים דלקת קרום המוח. זן אחר שבדקו גרם למקרה אחד ל1.8 מיליון מקרים והחוקרים חשבו שזה קשור יותר לצירוף מקרים מאשר באמת מהחיסון עצמו. בכל אופן באנגליה למשל הוציאו את הזנים הבעייתים עוד בתחילת שנות ה-90 ועשו מחקרים רבים בנושא ובדקו חיסון חדש יותר וראו שאין קשר. אם הקשר קיים הוא כמעט בלתי אפשרי לקשר בין החיסון למקרה עקב הנדירות שלו. אגב, בארץ נותנים את אותו חיסון הבטוח שניתן גם באנגליה (priorix).

תשובות לשאלות של תמר לזר על חיסון הטטנוס, מלחי אלומיניום, הטיפול לאחר נשיכת בע"ח בילד מחוסן ולא מחוסן, מחקרי בטיחות ועוד..

תגובה שכתבתי בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" לשאלות שהועלו על ידי תמר לזר.
https://www.facebook.com/groups/171810053014040/permalink/958544441007260

ד"ר המפריז מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג (spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתך הפצע כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.

1. לא אוכל לתת לך תקציר בעברית, כי רוב השפה המדעית והמחקרית היא באנגלית. מה שכן, אוכל להבהיר שחיסוני הטטנוס הראשונים שאז לא היו ביחד עם דיפתריה, פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'.
כנראה יקח לי יותר משבוע ואף שבועיים בשביל להביא את כל המחקרים המדוייקים ולתת לך תקציר על כל מחקר ומחקר (רק ליתר הבנה של סדרי הגדול, באחד מספרי הרפואה העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines וכתב על ידי בכירי המדענים בעולם, הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה, מטא אנליזות, ספרים וכו'). אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים בהריון, וכו'. כן אוכל להביא מחקרים ספציפיים וחדשים אם זה מעניין אותך או מטה אנליזה.
אבל באמת באמת שזה לא נגמר, מספיק לכתוב ב-google scholar tdap safety ואת תקבלי כמויות אדירות של תוצאות. את תעדיפי נייר עמדה של ארגוני הבריאות? יותר יעזור לך?

2. כן בטח, ב-CDC, ב-WHO, בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).

3. יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו). היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם לא מגיעים אפילו ל-100ppm שזה parts per million, 1mg/1,000,000mg זה למעשה 1ppm, אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.

4. לרוב בנשיכת חיה (ואפילו בן אדם) לא תופרים את החתך כי יש חשש עצום לזיהום הפצע, אז לפעמים אין ברירה אלה לשלוט על הדימום ולעשות שטיפה אינטנסיבית עם מים בשביל לשטוף את החתך ממזהמים, לאחר מכן ניתן טיפול אנטיביוטי בהתאם שהוא משתנה בין חיה לחיה (יש המון פתוגנים מלבד טטנוס). ללא מחוסן ניתן חיסון פאסיבי שהוא למעשה תוצר דם שמורכב מנוגדנים שמחזיקים בממוצע כ3 שבועות. בנוסף ניתן גם חיסון אקטיבי רגיל. אצל מחוסן, לא ניתן שום חיסון למעט מקרים שבהם עברו 5 שנים מינימום מאז החיסון האחרון.

5. חברות התרופות לרוב עושות מחקרים קליניים, ומחקרים אחרי הפצה (נקרא גם stage 4), אבל רוב המחקרים שנעשים לאחר הפצה הם מחקרים של חוקרים עצמאיים, אוניברסיטאות, גופי רגולציה, ארגוני בריאות, גופי בריאות ללא מטרות רווח (אחד הידועים הוא ארגון קוקריין) וכו'. מחקר פחות מחמיא? אפשר להסתכל למשל על מחקרים אחרי הפצה שהיו לחיסון הרוטה הראשון, במחקרים עלו על מקרים של התפשלות מעי בכמות כזו שהבינו שהסיכונים לא עולים על התועלת וגנזו את החיסון ופיתחו חיסון בטוח יותר. אפשר לקחת למשל את הוועדה מייעצת של ה-CDC לחיסונים שנקראית ה-ACIP. כולה מורכבת מאנשים ומדענים בכירים, שאסור שאף אחד מהם יקבל תקצוב או כסף מחברות התרופות, הוועדה מורכבת מעשרות מדענים. היא פתוחה לציבור, כל הישיבות שלהם מועלות ליוטיוב בדף של ה-CDC, הפרוטוקולים פתוחים וזמינים להורדה, כל אדם יכול לדבר שם או לשבת ולהקשיב לוועדה, הוועדה דנה מדי כמה חודשים במחקרים חדשים, צולבים את אנשי חברת התרופות ואם משהו לא נראה להם הם ממש לא מהססים להגיב.
בנוסף כל כתב עת שמכבד את עצמו, בורר את המחקרים ברמה שאם מחקר נראה מסריח או חשוד הוא ממש לא מתקבל, זה למה מחקרים עם peer review כל כך קריטים.

6. כמו שכבר הזכרתי, יש המון גופים בלתי תלויים שמבצעים מחקרים הרבה זמן אחרי שהוא כבר מופץ. אתן לך לדוגמה את המחקר שביצע ארגון קוקריין בנושא שבדק את ההשפעה על ילודים שאימותיהם התחסנו, בהקשר של יעילות ובטיחות:

תשובות לשאלות של תמר לזר על חיסון הטטנוס, מלחי אלומיניום, הטיפול לאחר נשיכת בע"ח בילד מחוסן ולא מחוסן, מחקרי בטיחות ועוד..

תגובה שכתבתי בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים" לשאלות שהועלו על ידי תמר לזר.
https://www.facebook.com/groups/171810053014040/permalink/958544441007260

ד"ר המפריז
מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג
(spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתך הפצע
כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא
נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא
הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע
אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.

1.
לא אוכל לתת לך תקציר בעברית, כי רוב השפה המדעית והמחקרית היא באנגלית.
מה שכן, אוכל להבהיר שחיסוני הטטנוס הראשונים שאז לא היו ביחד עם דיפתריה,
פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם
הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים
הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים
הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד
שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו
קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד
מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'.
כנראה
יקח לי יותר משבוע ואף שבועיים בשביל להביא את כל המחקרים המדוייקים ולתת
לך תקציר על כל מחקר ומחקר (רק ליתר הבנה של סדרי הגדול, באחד מספרי הרפואה
העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines וכתב על ידי בכירי המדענים
בעולם, הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה,
מטא אנליזות, ספרים וכו'). אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן
מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים
בהריון, וכו'. כן אוכל להביא מחקרים ספציפיים וחדשים אם זה מעניין אותך או
מטה אנליזה.
אבל באמת באמת שזה לא נגמר, מספיק לכתוב
ב-google scholar tdap safety ואת תקבלי כמויות אדירות של תוצאות. את
תעדיפי נייר עמדה של ארגוני הבריאות? יותר יעזור לך?

2. כן בטח, ב-CDC, ב-WHO, בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).

3.
יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע
ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של
אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות
מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו).
היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין
מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד
פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא
הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים
מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו
מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם
לא מגיעים אפילו ל-100ppm שזה parts per million, 1mg/1,000,000mg זה למעשה
1ppm, אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.

4. לרוב בנשיכת חיה (ואפילו בן אדם) לא תופרים את החתך כי יש חשש עצום לזיהום הפצע, אז לפעמים אין ברירה אלה לשלוט על הדימום ולעשות שטיפה אינטנסיבית עם מים בשביל לשטוף את החתך ממזהמים, לאחר מכן ניתן טיפול אנטיביוטי בהתאם שהוא משתנה בין חיה לחיה (יש המון פתוגנים מלבד טטנוס). ללא מחוסן ניתן חיסון פאסיבי שהוא למעשה תוצר דם שמורכב מנוגדנים שמחזיקים בממוצע כ3 שבועות. בנוסף ניתן גם חיסון אקטיבי רגיל. אצל מחוסן, לא ניתן שום חיסון למעט מקרים שבהם עברו 5 שנים מינימום מאז החיסון האחרון.

5. חברות התרופות לרוב עושות מחקרים קליניים, ומחקרים אחרי הפצה (נקרא גם stage 4), אבל רוב המחקרים שנעשים לאחר הפצה הם מחקרים של חוקרים עצמאיים, אוניברסיטאות, גופי רגולציה, ארגוני בריאות, גופי בריאות ללא מטרות רווח (אחד הידועים הוא ארגון קוקריין) וכו'. מחקר פחות מחמיא? אפשר להסתכל למשל על מחקרים אחרי הפצה שהיו לחיסון הרוטה הראשון, במחקרים עלו על מקרים של התפשלות מעי בכמות כזו שהבינו שהסיכונים לא עולים על התועלת וגנזו את החיסון ופיתחו חיסון בטוח יותר. אפשר לקחת למשל את הוועדה מייעצת של ה-CDC לחיסונים שנקראית ה-ACIP. כולה מורכבת מאנשים ומדענים בכירים, שאסור שאף אחד מהם יקבל תקצוב או כסף מחברות התרופות, הוועדה מורכבת מעשרות מדענים. היא פתוחה לציבור, כל הישיבות שלהם מועלות ליוטיוב בדף של ה-CDC, הפרוטוקולים פתוחים וזמינים להורדה, כל אדם יכול לדבר שם או לשבת ולהקשיב לוועדה, הוועדה דנה מדי כמה חודשים במחקרים חדשים, צולבים את אנשי חברת התרופות ואם משהו לא נראה להם הם ממש לא מהססים להגיב.
בנוסף כל כתב עת שמכבד את עצמו, בורר את המחקרים ברמה שאם מחקר נראה מסריח או חשוד הוא ממש לא מתקבל, זה למה מחקרים עם peer review כל כך קריטים.

6. כמו שכבר הזכרתי, יש המון גופים בלתי תלויים שמבצעים מחקרים הרבה זמן אחרי שהוא כבר מופץ. אתן לך לדוגמה את המחקר שביצע ארגון קוקריין בנושא שבדק את ההשפעה על ילודים שאימותיהם התחסנו, בהקשר של יעילות ובטיחות: